כתבתי לך שיר. קלאסי, מאוהב. כתבתי לך שיר רגשני ושקט. ועצוב.
מילאתי מחברת במילים שחוברו זו לזו במיוחד בשבילך, כשתמונה
שלך, עדינה, רקובה, מרחפת מעליהן.
כתבתי וחשבתי עליך.
חשבתי על הרעד בידיים והפחד בעיניים. חשבתי שלעולם לא אהיה
מספיק טובה.
חשבתי עליך ועל כל אותם קשקושים בנאליים שאפשר לכתוב. חשבתי על
הדמות הטראגית המוכרת, חשבתי על ההיעלמות שלך.
על ההתנצלות האינסופית, על הפחד, הכאב, השגעון, על אמת שלא
מתפשרת, על הבדידות ועל כל אותן דאגות.
חשבתי על האהבה שלי אליך.
אהבה זורחת, קורנת, מסחררת, מתקיימת בשקט לצד התאבלות יומיומית
ובדידות.
כתבתי לך שיר. ובכיתי בשבילו. כתבתי לך שיר וחשבתי על מילים
שיכולות לתאר כאב.
כתבתי לך שיר, ואולי ביום מן הימים אני אבין אותו.