- אני חושבת שיש לי חום. אז אולי אני אתאבד... כן, אני מתאבדת.
- יופי. רגע, מה?
- יש לי חום אז אני צריכה להתאבד.
- אה... לא... זה עדיין לא הגיוני... כולה חום, מה ההתרגשות?
- לפעמים החום הוא רק תרוץ.
- זה נחמד.
- פששש, כבוד על ההקשבה.
- כן, אני יודעת.
- באמת יודעת?
- ברור.
- נכון נכון... יודעת הכל.
- אז מה ההחלטה?
- אני רוצה למות...
- בגלל החום?
- בגללו!
- מה הוא עשה? הוא בטוח יעבור עד מחר.
- לא, לא החום... הוא.
- אה... הוא. כן, אני יודעת.
- למה זה קורה לי?
- כי... טוב תראי... אני לא יודעת...
- אני יודעת שלא יודעת. לו ידעת גם אני ידעתי.
- מן הסתם.
- מין זה לא סתם...
- זה תלוי עם מי.
- איתו... זה... סתם?
- איתו? כן ולא.
- למה כן?
- כי זה בלי רגש, זה סתם בשביל הכיף.
- ולמה לא?
- כי זה מאהבה.
- אבל עכשיו אמר... אבל... אהבה? באמת?
- כנראה...
- באמת? אולי... תראי...
זאת הייתה אהבה לפני שנה...
רק לא מהצד שלו... אבל עכשיו?
- כנראה.
- לא, לא, זה לא הגיוני... הייתי מודה בזה... הודיתי בזה שנה
שעברה.
אבל עברה מאז שנה.
- ו... מה זה אמור להגיד?
- שאולי אחרי שנה להודות בזה יותר קשה.
- זאת לא אהבה.
- בטוחה?
- לגמרי... אני מודה, התבלבלתי בהתחלה, חשבתי אולי נשאר רגש
אבל לא... עכשיו כשאני חושבת על זה שוב: לא.
- כן, נכון, צודקת, עבר כבר הרגש הזה.
- אז למה אני מבולבלת כל כך?
- כי היתה אהבה לפני שנה.
- למה הכנסתי את עצמי, אלוהים? למה אני עושה דברים כאלה. עם
כמה שהוא פגע בי, אני כל הזמן סולחת לו... זאת כבר הפעם
השלישית!
- אהבה?
- לא! התמכרות...
- חופשי התמכרות. מדהים שהמשיכה לא עברה.
- גם לא תעבור... הוא באמת התמכרות. אני לא יכולה לא לסלוח לו
כל הזמן ואף פעם לא יכולה לשבוע ממנו.
- הוא כמו גראס כזה... לא ממכר את הגוף, אבל עושה לו דברים
ששום דבר אחר לא.
- אהה... זה לא ששום דבר אחר לא עושה מה שהוא עושה... יש כאלה
שעושים את זה טוב יותר.
- כן כמו ההוא... המש"ק דואר...
- וואי אם הייתי נופלת למש"ק דואר...
- גיהנום.
- לגמרי. יותר גרוע ממנו... הרבה יותר. הוא עוד בגדר ידיד.
- אז רגע... אם עוד עושים מה שהוא עושה אז למה הוא?
- כי... אממ... הוא מצחיק... הוא יפיוף... הוא...
- אבל השיער הלך...
אבל הוא עדיין יפיוף.
- כן, כן, נכון נכון... באמת יפיוף. אז מה עוד?
- כי הוא חושב כמוני...
- כי הייתה אהבה לפני שנה?
- כי הייתה אהבה לפני שנה. תמיד תהיה פינה חמה בלב.
- עם כל הפגיעות?
- יאפ. ובגלל שהיתה אהבה לפני שנה ההרגשה של היד שלו מלטפת
עדיין מרגישה כמו שהרגישה לפני שנה.
- אבל הוא לא עשה את זה מאהבה... הוא לא אהב.
- נכון, אבל ההרגשה עדיין טובה.
- כן, והדברים הקטנים האלה שהוא עושה שגורמים להרגיש כאילו
אכפת לו. כמו להתכרבל לכפיות אחרי, ולחבק ולנשק כל הזמן.
- כן. באמת מרגיש טוב.
- חבל שהוא לא בקטע של חברה.
- חבל על מי שמת... יאללה, לא אוהבת יותר.
- אבל עדיין...
- לא, לא, שום עדיין. נהנים ממה שיש ושומרים לא להתאהב שוב.
- חשוב מאוד לא להתאהב שוב. מסוכן, מסוכן מאוד.
- אבל העיקר שסיכמנו שזאת לא אהבה. כן, עכשיו אפשר להיות
רגועים. זה היה מלחיץ לרגע.
- מאוד...
- עדיין רוצה להתאבד?
- לא. הבהרנו כבר את העניין הזה. אם היינו מגלות שזאת כן אהבה
אז הייתי מתאבדת. עכשיו זה סתם מיותר... רגוע עכשיו...
- יהיו עוד כאלה כל החיים...
- כשנגיע לגשר נעבור אותו. עכשיו זה יהיה סתם לאבד שתי פסיכיות
במכה אחת.
- פסיכיות?
- כן! את מדברת לעצמך... ז"א אני מדברת לעצמי... את עצמי...
נו, אל תבלבלי אותי... |