מוזיקה שחורה. עמוקה וסקסית. מועדון ריקודים מעושן וחשוך. אני
לבושה במיני קצרצר, האגן שלי מסתובב ומתלפף כמו נחש קוברה
לצלילי חליל. הוא עומד מולי, כולו מיוחם, ומתחיל לשלוח אלי
ידיים בהזדקקות נוראה. הוא נושם אותי, לוחש לי באוזן "את לא
יודעת מה את עושה לי". אני מחייכת. כן, אני כן יודעת. היין
טוב, העשן סמיך, המגע מענג. אין כמו הלילות של ת"א.

כשאנחנו מגיעים לדירה שלו הוא לא טורח כלל להדליק את האורות,
ולו רק לצורך עימעום. הוא טורק אחרינו את הדלת, אני מחזיקה את
התיק שלי ומחייכת, מעיפה מבט על הדירה בה אני הולכת להוסיף
לעצמי עוד זיכרון של סקס. הוא עוגב עליי מאחורה, מנשק אותי
בצוואר, ואני מרגישה שזכיתי בכל הקופה. אומרים שבחורים שיודעים
לרקוד הם גם יודעים את דרכם במיטה, או במילים אחרות מזיינים
מעולה. הייתי יותר ממוכנה לבחון את זה.

הכל קרה כל כך מהר. לא הספקתי להבין מה קורה, ואיך שניה אחרי
שאמרתי שאני לא רוצה עוד כוסית הייתי על המיטה שלו, בלי חולצה,
והוא פותח לי את החזייה במקצועיות. גם על זה אומרים - מי שיודע
לפתוח את החזיה מהר - מזיין הרבה.

האוויר מתמלא באדים ואנחות. אני שולחת יד אחת לכיוון ה"זושי
טרמבון" שלו. אני מחפשת את הזושי. חושבת אולי הוא ברח לצד.
מכניסה את היד מתחת למכנס. עדיין כלום. פתאום הוא לוחש לי
באוזן "חכי שניהההה..." וקם. אני שכובה על המיטה, חצי ערומה,
תוהה ובוהה בתקרה. לא רציתי להסתכל עליו כדי שלא ירגיש לא
בנוח. לפתע שמעתי צליל של ריסוס, מעין "תסססס". דיאודורנטי
משהו. חשבתי לעצמי "הבחור היגייני, אבל למה עכשיו? אני רוצה את
זושי טרמבון עליי".

הוא חוזר למיטה. עושה מין תנועות גבריות כאלו. פתאום הוא נראה
קצת מגוחך. נשכב עליי ושואל "איפה היינו?" הו, קלישאות שחוקות.
זירזתי עיניינים ושלחתי שוב את ידי אליו, הפעם ישירות מתחת
לתחתונים. חיפשתי, פישפשתי ואז... אז נכנסתי להלם עמוק ותדהמה
משתקת אחזה בי. לא ידעתי את נפשי. זושי טרמבון לא משתף פעולה.
ממש לא. רך ורופס. הרגשתי גוש של חוסר ביטחון עצמי מרוכז
מתגלגל במורד הגרון שלי. איך? איך לא עומד???

הוא מוריד מכנסיים. מוריד תחתונים, מפשיט אותי. הכל כל כך מהר.
אנחנו מתחילם להתחכך. זהו, אני אומרת לעצמי, עכשיו יעמוד. גם
אם הוא הומו יעמוד. אני הופכת אותו ויושבת עליו, מבצעת את מיטב
הטריקים שלי!-

לא עומד לו.

לפתע הוא לוחש באוזני "את יודעת מתי קשה לי?" אני מתה לדעת
מתי, "כשחם ועם קונדום." אה. הוא התכוון מתי הוא לא מסוגל. שלא
ידבר לי על קשה בלי להתכוון לזה. עניתי לו בזריזות שאין מצב
בלי. "אז בואי נתקלח ביחד. ככה לא יהיה לי חם ו..." ...לא. לא.
אני לא נכנסת איתך למקלחת. האיפור, השיער, ומי אתה בכלל? מה
פתאום? כמובן שרק מימלתי "לא" ומשכתי כתף במתיקות. חשבתי שאולי
עוד נגיע לאנשהו. "את יודעת מה, חכי עוד שניה". שוב הוא קם.
שוב שמעתי את אותו צליל ריסוס. פתאום נזכרתי שידיד שלי סיפר לי
על ספריי שמאריך את זמן ה"עמידה". אני מגניבה מבט ורואה
שהדאודורנט שחשבתי שהוא, בכלל מכוון לאיזור התחתון. לזושיני
טרמבוניני. היגייני, הגייני, אבל אני לא טיפשה. הבחור משתמש
בעזרים. לא נורא. אני אדם נחמד מטבעי. לא רציתי שהוא ירגיש לא
נעים אז החלטתי לתת לזה עוד צ'אנס. אולי אני אצליח לעזור לו
ויהיה ביננו סיפור אהבה.

הוא חזר למיטה וניסיתי הכל. הכל!
הייתי מתוקה ואח"כ רעה, נהמתי, שתקתי, ליכלכתי, גנחתי, קפצתי,
ליטפתי, לא זזתי, פיזזתי - וכלום!!! כוס אמק, כמה מאמצים בשביל
זיון?  זהו, זה סופי. נפלתי על אימפוטנט!

בדרכי הביתה, מושפלת ומאוכזבת, נשאתי תפילה חרישית לאלוהי הסקס
והעונג. מה, מה צריך לעשות כדי למצוא זיון טוב? לא פעם ולא
פעמיים שמעתי על רווקות הוללות שנפלו על אימפוטנטים, והרגשתי
צורך לצאת נגד התופעה הזו, למחות מחאה חברתית נוקבת. "הלאה
זושי רופס" יקראו למפלגה שלי. החלתי להריץ בראשי נאום לאומה.
והנה אני מאחוריי דוכן, בכיכר רבין, חולקת את משנתי עם נשות
העולם- "ואין לי שום בעיה עם אימפוטנטים, באמת," אני יורה לקהל
בבטחון, "אני בטוחה שהם אחלה אנשים, אבל אם אתה פאקינג
אימפוטנט למה אתה מתנהג כמו זיין??? אוסף אותי בפוזה של
'הלילה זה הלילה שלך בייבי', רוקד כמו  איזה פאקינג לירוי
מ"fame" ולא מבצע את העבודה!!! אם אתה לא יודע לבשל, אתה מבשל?
לא! אתה מזמין מבחוץ! אז אם אתה לא יכול לזיין, אל תזיין! די
להוליך אותנו לפאקינג שולל!". טוב אולי פאקינג אחד פחות. בכל
זאת צריך לשמור על רמה כלשהי.

היום, אני מוצאת עצמי נמנעת מסקס מזדמן. אולי החוויות שעברתי
היו קשות מנשוא. יש שיקראו לי שרמוטה משוקמת. אין, אין כמו
הלילות של ת"א.