שוכב במיטה עם עיינים פקוחות
פוחד ליפול לחלום בלהות
בוהה בתקרה הלבנה
היא מתפתלת בצורה משונה
כמו גלים שבים שחוזרים ובאים
כמה שאני שונא את עצמי לפעמים!

נסחף אל החול שבחוף, למגבת לבנה
שוכב לצידך, מביטים בלבנה
מתחככים האחד בשניה
נסחפים למערבולת לה אין יציאה
אמת שנבלעת בחסות החשיכה.

בניתם שנים, בנינו איתם
בניתם שניכם, מול כל העולם
וירח אחד, וחוף, ומגבת
והכל כמו לא כלום, נפל כשלכת

לא יכול לישון עכשיו
כשאת במיטתך מתהפכת
אני חושב עליך
כשאת עליו חושבת
רוצה הכל לשכוח, רוצה להחזיר את הזמן
בלילה כה גדול, מרגיש כל כך קטן

איך שאני שונא את עצמי לפעמים!