הכל התחיל כשסופרמן למד בחטיבת הביניים. לסופרמן היו אז סופר
חצ'קונים, אבל לא סתם חצ'קונים שלא מרגישים אלא כאלה שכואבים
ימים לפני שבכלל אפשר לראות אותם. את המוגלה החליפה תמיסת
קריפטונייט ירקרקה, שקרעה את סופר מכאבים.

סופר מתבגר שלנו החל להצמיח שיער "בכל מיני מקומות", כשהתכונן
לעלות לתורה כמעט ולא הבדילו בינו לבין הרב בגלל הסופר שפם-זקן
בר מצווה שלו.
סופר ישב להכין שעורים, השתעמם ואז נרדם לשעה, שעה וחצי. הוא
חלם חלומות שנת צהריים מתוקים. הוא חלם סופר חלומות על הילדה
שאהב מכיתתו, מרשה. מרשה הייתה ילדה מתוקה... אבל שרמוטה.
אומרים שהיא הייתה מסביב לשכונה ב- 30 יום. מרשה חיבבה את סופר
ודווקא הייתה מוכנה לעשות לו טובה. אבל אמא של מרשה הבינה לאן
נושבת הרוח והחליטה לקרקע את מרשה. כשרצתה לצאת אמרה לה "מרשה
אני לא מרשה!" ומרשה ברוב חוצפתה ענתה לה "את אולי לא מרשה אבל
אני כן ואני יכולה להוכיח את זה" . את אמא של מרשה זה בכלל לא
הצחיק והיא קרקעה אותה לחודש.

כך עברו חלפו להם מספר ימים של חלומות , כבלים, שעורים ואמא של
מרשה שלא מרשה.
סופר היה סופר מתוסכל מינית ובכל שנת צהריים היתמר הסופר שמוק
שלו לגבהים רציניים , עד כדי כך שכמעט והצליח לקלוט "יס" ,
הרבה לפני שבכלל היה ערוץ 2.
סופר החליט לפרוק את הסופר הורמונים שלו ולהסיח דעתו קלות
ממרשה. הוא  ניגש למגרש הפוטבול הקרוב לביתו ושאל אם אפשר
להצטרף לקבוצה. המאמן ג'ורג' דאודורנטשבילי שקיבל חינוך גרוזי
נוקשה אמר לו " תעיף את התחת הלבן שלך למגרש לפני אני בועט
אותו איפה גדלתי באשדוד. שמה גם תינוקות יש להם שפם , שתי דולר
בכיס רולטה בעגלה ואקדח 9 מ"מ שיהיה תקוע לך בין שיניים אם רק
תעיז למצמץ כשתסתנוור מהשן זהב שהם קיבלו במתנה לברית עם הקדוש
ברוך הוא". [ברית שדרך אגב שיחקה להם יפה בחלוקת הטריטוריות] .
סופר היה בסופר שוק - הרגשה שדומה לה ירגיש רק שנים אחר כך
ביומו הראשון בצבא כשיפגוש את התינוק עם השפם, הרולטה, ושן
הזהב שבינתיים הפך להיות הרס"ר של הבקו"ם.

כל הסובבים את סופר וג'ורג' דאודורנטשבילי הרגישו כי היחסים
האלה לא ילכו , אבל אף אחד לא הצליח לשים את האצבע בדיוק למה.
"אני יפתח לך תחת", אמר ג'ורג' לסופר, "עכשיו מתחיל לרוץ".
סופר רץ כמו סופר מניאק עקף את ג'וני ג'ון, קיפץ מעל מתיו,
הזיע וחטף מכה בפרצוף בדיוק בסופר חצ'קון שהתפוצץ והתיז לו
תמיסת קריפטונייט על כל העין. אבל כלום לא מנע ממנו לדהור אל
עבר הטאצ'דאון. "אילו רק מרשה הייתה כאן לראות את זה" חשב
לעצמו. בסוף האימון סופר הרגיש עקצוץ קל בבטן ורעשים מוזרים
מכיבתו. הוא שם פעמיו לשרותים. ג'ורג' דאודורנטשבילי שהיה מאמן
מוכשר ואיש חד אבחנה ידע שמולו ניצב כישרון אמיתי. הוא קרא,
"היי אתה, סופר-מרקט, בוא פה עכשיו". סופר הגיע בריצה. ניכר
היה שרוחו של דאודורנטשבילי גאתה. סופר קיבל ממנה משב קל
וריחני וכמעט התעלף. "היה טרייניג בולשוי", אמר לו ג'ורג'
ומייד טפח לו על הטוסיק בהתרגשות. שניהם נאלמו דום, הם הסתכלו
זה בזה לכמה רגעים, עיניו של סופר נפקחו לרווחה, ג'ורג' פער את
פיו קלות - הם חוו רגע קוסמי. סופר הרגיש משהו קצת מוזר אפילו
די נעים. המאמן חד האבחנה, שטפח כנראה בהתלהבות גדולה מדי,
דווקא הצליח לשים את האצבע איפה שכל השאר לא הצליחו. לאחר מספר
שניות דאודורנטשבילי היה הראשון להסב את המבט ולשבור את הרגע
הקוסמי, הוא הסתובב, צעד חיש מהר לתוך המשרד וטרק את הדלת    

"נאחוי " נשמעה צעקה מאחורי הדלת הנטרקת.

סופר, שהתאכזב מאמא של מרשה, שלא מרשה, גילה הרגשה חדשה שלא
הכיר קודם לכן והצליח להסיח דעתו ממרשה. הוא נשאר לעמוד שם כמה
רגעים והלך. מאז סופר לא נראה עוד על מגרש הפוטבול. הוא עזב את
מדי הפוטבול ומגיני הביצים לטובת חליפת טייטס ומגפיים
צבעוניות. מאז יש אומרים שהוא נראה מדי פעם מרחף מעל גגות נחלת
בנימין.