העיניים דומעות,
ואין יותר לאן לפנות...
נמאס לי לבכות...
נמאס לי ליפול...
כשעייני דומעות.
ואין יותר מה לעשות.

לא תבינו אם תרצו...
מה שאתם לא,
לא תהיו.
תתעלמו
והכל טוב.
הכל ממשיך לכאוב.

זה אני או שאולי רק נדמה לי,
טוב לי לבכות כן לפעמים זה קורה לי.
נמאסתי לא יכולה.
נגמרה לי הסוללה.
בשביל לסבול,
צריך לא לחיות.
ליפול.
למות.
לצעוק.
לקפוץ
לרוץ
והכי חשוב ת'לב לנעול.
ובחיים לא לפרוץ.

כל יום למדוד מחדש את הזמן...
לנסות לנשום...
ואיך אתם בסוף תחיו???
עם הכל?

רוצה לזרוק את הכל וללכת...
רוצה לצעוק...
למה אלוהים נותן לי את הרגעים האלה?
את כל הכאבים ואני תמיד חוזרת לאותו דבר...
דורכת לעצמי על הקבר...