בארות המים ומקווה הסער
כאילו לא יורידו מערכך קמעה,
אני אשר אהבתי אותך בעליצות ובצער
אם כי את לבי מלאת בשמחה.
וכינורות של ליל ישובו לנגן בחצות,
ומיתרי לבנו -
עליהם פרטנו לאור נרות.
קשה, אהובת לבי, להחזיק ברגשות
העבר מקשה על העתיד להתגלות,
אך לבי עומד קרוב לליבך המרטיט
אין כח עלי אדמות -
אהבתי אליך מעינייך יסיט.
נרות ואבוקות ולפידים בוערים
אל אש לבי לא יקרבו,
לאור נרות צלילים עודנם זורמים
מתיקות הלב הנודד כמוהו אנו.
תפרחת זוהרת אל מרחבי השממה -
אהבתי אליך ברבים, חוצה ימים
נהרות, אגמים - לחומד ליבך שבה.
עצי החיים בלילות ירח בוהקים
רשרשו העלים בקלילות,
את זכר אהבתנו עודנם מבכים -
על ימים של צער ועליצות. |
