שוב תולה מפרשי אהבה
מול רוח קדים
כספינה אשר עוד מתאווה
להיטרף בסערות הימים.
עוד חותר בין יגון ליגון
כגלים המכים בי בלי הרף
במסע בלי תכלית, בלי הגיון
לרגליכן נשים אני טרף.
בנות האור והזוהר
אספו בי קרניכן, המיסוני
לעולמים אתן חסרות טוהר
וכך במותי - תשכיבוני.
הפצירו במלאכים
לקצר את חיי
ולקטוע ידי
מלכתוב כך שירים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.