אדריאן טודור / קסם אחד |
פרוסים רגשותי
כמו מפרפרים
ומבקשים "די"
ויומי הולך ונמס
בין חבקי הגורל
כמדרון בלתי נתפס
במשעול שכולו מעוקל.
אל שעון אפוף זכר
תקתוק מתקתק וישן,
אני שב כמשורר אל ספר-
אל שיר שמאז לא נוגן
אל מילים טרם ידוע
זמן היוולדן בחיי
אל משפט רבות מדי קטוע
על שפתיים נשוקות בלי די
הו! הופיעי כבר מתוך החלום
כסי בפניך את השמש היום
בשרי על שקיעה ללא קץ
ותני למיתר החלוד, הישן -
שוב להתפרץ!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|