אני איש, ואני סגול.
יש הרבה מיעוטים בעולם, אבל אני הוא המיעוט, בה' הידיעה.
יש רק אחד כמוני, איש שצבע עורו, שערו, עיניו, דמו ובשרו הם
סגולים.
אני מסתובב ברחוב וכולם מסתכלים עלי בתיעוב, או שזו הערצה?

אני אחד, יחיד ומיוחד. תמיד קראו לי פריק.
מוזר ולפעמים אפילו מפלצת.
ילדים קטנים פחדו ממני, אבל למה?
האם אני כל כך שונה? אני רק סגול.
אמא שלי אמרה לי שאני לא פריק, אני מיוחד, אני יוצא דופן.
אבל האם זה לא אותו הדבר?

כשאני הולך ברחוב, עם כל האנשים שמסתכלים עלי וצועקים לעברי,
אני מרגיש כה בודד, אבל בלילה, בשקט של הלילה על הגג כשאני
לגמרי לבדי אני כבר לא בודד. כשאני נכנס לביתם של האנשים הלא
סגולים וגונב להם את החיים שהייתי אמור לקבל אם לא הייתי סגול,
אני כבר לא לבד. אף אחד מהם לא קרא לי פריק בעוד אני סוחט את
נשמת אפם האחרונה, הם תופסים אותי בידיהם, אני יודע שהם אוהבים
אותי על ששיחררתי אותם.
אני איש סגול, ואני לא לבד.