חלק בפזל גדול ועצום, שמילים שזורות בו אבודות ביקום. כי באמת
מה יש לומר כשאתה עצמך אבוד ומעורער? באמת מה יש לומר?
ההווה הוא הווה והעבר הוא עבר.

מה יש לומר?
דמעות שיבשו זה מזמן זה מכבר
אש שכבתה רמץ אפר
משיכה כה כפויה
אך חזקה כנהר
הבנה בודדה
חרטה על עבר
רצון שנשאר
לאחוז את ידך
לעצור את דמך
ולשחרר את רוחך.

האם זה מוזר?
האם הזמן כבר עבר?
האם גחל אחד נשאר בין הרמץ ובין האפר?
איפה תעיתי?
האם לא ראיתי?
אחייך ואומר
נראה מה יביא המחר...
כי באמת,
כבר מה יש לומר?