|
חלק בפזל גדול ועצום, שמילים שזורות בו אבודות ביקום. כי באמת
מה יש לומר כשאתה עצמך אבוד ומעורער? באמת מה יש לומר?
ההווה הוא הווה והעבר הוא עבר.
מה יש לומר?
דמעות שיבשו זה מזמן זה מכבר
אש שכבתה רמץ אפר
משיכה כה כפויה
אך חזקה כנהר
הבנה בודדה
חרטה על עבר
רצון שנשאר
לאחוז את ידך
לעצור את דמך
ולשחרר את רוחך.
האם זה מוזר?
האם הזמן כבר עבר?
האם גחל אחד נשאר בין הרמץ ובין האפר?
איפה תעיתי?
האם לא ראיתי?
אחייך ואומר
נראה מה יביא המחר...
כי באמת,
כבר מה יש לומר? |
|
|
חלק מהאנשים פה
חושבים שאני
מתלוצץ, הם
אומרים לי שזה
לא יפה לחתום
בשם כזה ושזה לא
לעניין, ולא
למדתי כלום
מהרצח, וזה על
גבול ההסתה, כל
מה שיש לי להגיד
בנושא הזה זה:
סרק סרק סרק
יגאל עמיר, מנסה
ברצינות אבל
מבין שזה לא
ילך, אז הוא רק
רוצה למסור ד"ש
למרגלית וקורא
לה לבוא לבקר
ולהביא תמונה
חדשה כי הקודמת
כבר ממש מוכתמת,
בדם, חרדל,
קוטג' וזרע
לשווא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.