|
חלק בפזל גדול ועצום, שמילים שזורות בו אבודות ביקום. כי באמת
מה יש לומר כשאתה עצמך אבוד ומעורער? באמת מה יש לומר?
ההווה הוא הווה והעבר הוא עבר.
מה יש לומר?
דמעות שיבשו זה מזמן זה מכבר
אש שכבתה רמץ אפר
משיכה כה כפויה
אך חזקה כנהר
הבנה בודדה
חרטה על עבר
רצון שנשאר
לאחוז את ידך
לעצור את דמך
ולשחרר את רוחך.
האם זה מוזר?
האם הזמן כבר עבר?
האם גחל אחד נשאר בין הרמץ ובין האפר?
איפה תעיתי?
האם לא ראיתי?
אחייך ואומר
נראה מה יביא המחר...
כי באמת,
כבר מה יש לומר? |
|
|
אני עולה כמו
השמש, היושבת
מעליך, ורושמת
בקרניה את יומך.
אני קרובה כמו
הגשם, על ראשך
ועל פניך, והמים
שבפיך לטעמך.
איזה שיר.
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני מאבדת
כל שריד לציניות
בדקה לשתיים
בלילה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.