קרן שמש חמימה נחתה על פדחתו של כפיר והעירה אותו משנתו הקלה.
כפיר מצמץ מול אור השמש שחדר בין ענפי העץ שתחתיו ישן. במבט
קצר ראה שאריה ולביאה כבר היו ערים וניהלו את ענייני הממלכה.
כפיר קם; מתח את ידיו קדימה וקיער את גבו לכדי התמתחות.
שני אחיו הצעירים ממנו השתובבו בחוץ. בצעדים כבדים הוא יצא
מתחת לעץ ונעמד להסתכל עליהם. הם רדפו אחד אחרי השני והיכו זה
את זה תוך כדי ריצתם. כפיר היה חלש ולא היה לו את הכוח להצטרף
אליהם.

מסביב הממלכה המשיכה להתקיים כהרגלה. הפילים המשיכו לטייל
מנקודה אחת של הארץ לנקודה השנייה, מנדנדים את חדקם מצד לצד.
הזברות המשיכו ללחך את הדשא הנמוך והצבועים התרוצצו וחיפשו
שאריות מארוחת החצות של הלביאות.

חוקי הממלכה היו ברורים וידועים לכולם. אסור לצוד יותר ממה
שצריך כדי לשרוד ואסור לצוד גורים. אביו, האריה, היה המלך ודאג
לשמור על הסדר. הוא ישב כעת על מדף אבן גבוה וסקר בעיניו את כל
הממלכה.
כפיר התחיל ללכת אליו בצעדים כבדים ואטיים. הוא חש את עיניהם
של הנחשים ננעצות בו בזמן שעשה את הדרך בין העץ לבין כס
המלכות. הרוח סחפה אליו את דבריהם.

"סססתכלו על יורששש העצר. הוא בקוששששי הולך..."
"אפילו ססססימן של רעמה אין לו. והוא כבר לא כל כך צצעיר."
"כן... ואף אחד לא מצליח לששמוע אותו שששואג."

נהמתה המוכרת של אמו הלביאה קטעה את שיחת הנחשים והם פנו וזחלו
להפחיד את הסוסים. הלביאה תפסה אותו בצווארו ולקחה אותו אל
האריה.
אבא הסתכל על כפיר. "כפיר אתה יודע שאתה צריך לנוח. אתה לא
יכול להסתובב ככה כל היום."
"אני כל היום וכל הלילה נח אבא."
"כן, בן, אבל אתה חלש ואם תתרוצץ תהיה חלש יותר."

כפיר הסתכל על אביו האמיץ. לפתע עיניו של המלך הצטמצמו כשהוא
מזהה משהו במרחק. הוא זינק ממדף האבן ורץ כמה מאות מטרים, מזנק
על שועל שניסה לנשוך את גרונו של גור זברות קטן.
כפיר הבין לפתע שהוא לעולם לא יהיה מהיר כמו אביו, בעל רעמה
כמו אביו, ואמיץ כמו אביו. הוא קם והחל ללכת לכיוון היער.

היער השחור סימן את גבול הממלכה של הוריו של כפיר. מעבר לו
שכנו מדבריות ענקיות. כפיר הלך לאטו במעברים בין העצים, הקשיב
לקולות הציפורים ובחן את סביבותיו. ארנבת עברה את השביל
ומאחוריה קיפצו ששת גוריה, מנפנפים לכפיר לשלום ולאחר מכן
נבלעו במאורת הארנבות.
כפיר היה עייף ובחר לנוח על מדף סלע גבוה שהשקיף על חלק
מהאיזור. כשעלה על מדף האבן ראה שעל אחד הענפים של העץ שמולו
ניצב ינשוף ובוחן אותו.

"אתה כפיר, נכון?"
"כן" ענה לו כפיר בחוסר חשק.
"אתה לא מסתובב רחוק מדי מהבית?"
"אז מה? אני במילא חלש וחולה ואף פעם לא תהיה לי רעמה ושאגה
כמו לאבא שלי. עדיף שאני אעלם ואחד מאחיי יהיה יורש העצר."
"אתה לא חושב שתוכל להיות מלך?"
"אני יודע שאני לא אוכל. בשביל להיות מלך צריך להיות אריה,
ואני אף פעם לא אהיה אריה אמיתי." כפיר קבע ועצם את עיניו.

הינשוף לא הטריד אותו עוד. היה זה קול של ענף יבש שנשבר שהעיר
את כפיר. הוא הסתכל על הארץ מתחתיו וניסה לזהות מהו הקול. לפתע
זיהה את אחד הנחשים זוחל לכיוון מאורת הארנבות. כפיר לא ידע מה
לעשות.
הוא ידע שאם הנחש יכנס למאורה הוא יאכל את הארנבת וגוריה.
הוא קם והתקדם בזהירות אל קצה מדף הסלע ואז גלגל על ראש הנחש
אבן גדולה.

הוא מיהר למטה ווידא שהנחש מת ושלארנבת ולגוריה שלום. הוא הרים
את ראשו וראה שהינשוף מסתכל עליו.
"כפיר, אריה יכול להיות אריה אמיתי גם ללא רעמת שיער ושאגה
חזקה. כל שהוא צריך הוא לב טוב ואמיץ; ואת זה ידידי, יש לך!"

הינשוף ירד אל כפיר, תפס אותו בצווארו ונשא אותו אל הוריו
הדואגים. הוא סיפר להם את המעשה שהיה. האריה היה כל כך גאה
שאמר, "כפיר מהיום תוכל אתה לשכב על מדף האבן ואני אשכב לידך.
אם תראה דבר מה שאינו כשורה בממלכה, אני אטפל בו למענך."

וכך קיבל כפיר את המלוכה, ללא רעמה וללא שאגה, רק בזכות האומץ,
התבונה וטוב הלב שלו.
החיים בממלכה המשיכו במסלולם הרגיל. הינשוף חזר ליער. הנחשים
המשיכו ללחוש והחיים חזרו לתקנם.