ראיתי אותך הולך ברחוב היום, ולא יכולתי להפסיק להסתכל
חצית את הכביש באלכסון והסתכלת רק לצד שמאל.
אני זוכרת את החולצה הירוקה הזו,
קנינו אותה יחד ב-10 שקלים
ועכשיו מישהי אחרת מורידה אותה ממך.

ישבתי על ספסל קטן בפינה ועישנתי סיגריה שקטה,
אבל לא ראית אותי עם משקפי השמש הגדולים.
ניסיתי לחשוב לאן אתה הולך עכשיו ומאיפה באת, ואם היה לך כיף.
תמיד היית שואל אותי "היה כיף?" לא.
טוב לך?
הלב שלי יצא אליך, אבל הרגליים לא שיתפו פעולה.
המשכתי לשבת על הספסל שלי,
אבל אף אחד לא בא להתיישב לידי ולתת יד.

כבר אחרי 2 בלילה, ואני מצליחה לחשוב רק על הראש המתולתל שלך,
היא רוצה שתסתפר.
מיטת יחיד זה בסדר, מתרגלים, גם על הבר לא חסר מקום.
תמיד במסעדה אני משאירה לך חצי פונדנט,
אתה אף פעם לא בא.
רק המלצרית ששואלת אם אפשר לפנות.
אפשר.