הכר המושלם בעולם, ואני שוכב עליו. שוכב, אני לא נרדם בלעדיו.
רק שלא יעזוב אותי - זה כל מה שאני מבקש מהכר המושלם בעולם.
אבל היא לא מבינה את בקשתי, היא אומרת שאכפת לי רק מדבר אחד.
איך אפשר להגיד לי את זה? אני, כלומר, קיבינימט, כל החיים שלי
אני חושב על כולם חוץ מעצמי, וכל מה שאני מבקש בתמורה - אל
תיקחי לי את הכר! עגול וקטיפתי, איך אי פעם ישנתי בלעדיו?!
אז היא אורזת לי את הכר והיא מוכנה ללכת, משאירה אותי לגווע
במצוקת השינה הזו. אני מתחנן "בבקשה, אל תיקחי אותו". ואני
משקר "אני מבטיח להשתנות, אני אקדיש לך את כל הזמן, אני אוהב
אותך". אני מאיים "אני נשבע, אני אמות". אבל היא כבר גמרה אומר
"זה נגמר, עומר". אני מתחיל לבכות. היא מתישבת לידי, ומלטפת את
ראשי "די, יהיו אחרות. אנחנו פשוט לא מתאימים". אני נשען על
שדיה, "את יודעת, אני לא אוהב את החזיה הזו". "אתה יודע משהו,
אתה קצת חוצפן!" אבל בשלב זה אני כבר עמוק בשינה.

18/7/04