בכיתה ב' ידעתי שאני הומו, זה היה הילד מהקומה למעלה, אסף קראו
לו, הוא היה בכיתה א'.
הייתה גם השכנה מהקומה השלישית, קראו לה תמר אם אינני טועה,
ביום צהרים אחד היא קראה לי לביתה, הבית היה ריק, היא אמרה
שהיא רוצה ללמד אותי להתנשק, היא קראה לזה "נשיקת גלגול" אחר
כך היא גם ביקשה שאני אוריד את מכנסי, והורידה את שלה, אני
זוכר שלא התרגשתי בכלל, לא כמו שהתרגשתי כשהייתי מתפשט עם
אסף.אחרי אותה התנסות עם תמר, לא דיברנו הרבה זמן, היא סיפרה
לילדי השכונה על מה שעשינו והם צחקו עלי, אתם מאמינים, אני
כמעט זיינתי מישהי כשרק לא מזמן למדתי לכתוב, והם צחקו עלי, עד
היום אינני בטוח מה היא סיפרה להם.
המפגשים עם אסף היו במקלטים של השכונה וגם פעם אחת בבית שלו,
אהבנו להרגיש את מגע גופו של השני, זה היה לי מאד נעים, כבר אז
הוא הזכיר את המילה הומוסקסואל, אבל אני לא ייחסתי לזה הרבה
חשיבות, והמשכתי ליהנות מהמגעים אתו.
אחרי שנה הוא עבר דירה, לשכונה אחרת, ועם המעבר גם הקשר נותק,
הרגשתי חלל בלבי.
היום אני בן 22 ואסף בן 21 אימא שלי סיפרה לי שהוא סיים בהצלחה
קורס טייס, אמי ששמרה על קשר עם אמו של אסף, לא ידעה על מעשינו
במקלט של השכונה. כשסיפרה לי על הצלחתו הרגשתי גאווה ורצון
לפגוש אותו ולדעת מה עובר עליו היום, ואיך השפיעו עליו משחקי
הילדות שלנו. למזלי לאמי היה את מספר הטלפון של אמו, סיפרתי לה
שאני סקרן לדעת מה עובר עליו בחיים ובצבא, ולא סיפרתי יותר
מזה, לבסוף היא הציעה שאני אתקשר אליו ואקבע עמו פגישה. רשמתי
את מספר הטלפון של המשפחה שלו שעם הזמן עברה לעיר אחרת, כעבור
יום החלטתי להתקשר אבל לא היה לי את האומץ, משהו עצר אותי ,
מין התרגשות כזו, לחשוב שאני הולך לדבר עם אסף הימל אחרי שלא
דיברתי אתו 12 שנה, זו הייתה מחשבה מפחידה אך יחד עם זאת
מרגשת, ולכן אזרתי אומץ וחייגתי, אמו הייתה מעבר לקו, זיהיתי
את קולה והצגתי את עצמי, היא הייתה מעט מופתעת לשמוע שזה אני
ומיד שאלה לשלומה של אמי, עניתי בחיוב ושאלתי אם אסף נמצא,
והיא אמרה שהוא בבסיס ויחזור רק עוד שבועיים, הייתי מאוכזב
מאד, אני חושב שהיא שמעה את האכזבה שבקולי כי מיד הציעה שאסע
לבקר אותו בבסיסו בשבת הקרובה, היא אמרה שהוא משועמם שם בשבתות
והם אינם יכולים לבוא בשבת הקרובה מכיוון שיש להם אירוע משפחתי
ושאסף לבטח ישמח לביקור ממני אחרי שנים שלא התראינו. הסכמתי
לנסוע בשבת הקרובה. היא אמרה שאבוא בשעה 12 בצהרים כי אז מותר
לבוא לבקר אותם בבסיס, ביקשתי ממנה לא לספר לו שאני בא, רציתי
שזו תהיה הפתעה.

                                     

ביום שישי בערב לא הצלחתי להירדם, התחלתי לדמיין איך תהיה
הפגישה שלנו, רק כאשר שמתי את
הדיסק האהוב עלי, הצלחתי להירדם. שבת בבוקר הגיע לאט מתמיד ככה
זה כשמתרגשים לקראת משהו.
סיפרתי לאמי שאני נוסע לבקר את אסף בבסיסו שליד באר-שבע ואמי
דאגנית כמו תמיד,הרעיפה עלי שתייה קרה וצידה לדרך, גם הדרך
הייתה ארוכה מתמיד, מעולם לא חשבתי שירושלים ובאר-שבע כל כך
רחוקות , וזה לא שלא עשיתי את הדרך הזו בעבר, פשוט הפעם ממש
רציתי להגיע, בתקופת הצבא אהבתי את העיר הזו, נהגתי לטייל בה
באפטרים שקבלתי מהבסיס, ללכת לקניון או לסרט, משהו בעיר
המדברית הזו הקסים אותי. כמנהגי בקודש, לקחתי איתי חבילה של
דיסקים לדרך וכמו תמיד לא יכולתי לבחור איזה לשים וכל הדרך
החלפתי דיסקים, מה שהעביר לי מעט את הנסיעה, כל הדרך דמיינתי
לי את פניו, את גופו, המחשבה עשתה לי טוב.
לבסוף הגעתי לבסיסו, הש"ג יצא לקראת מכוניתי וביקש ממני להציג
תעודה מזהה, אחרי זה ביקש ממני להחנות את המכונית בחניה, מחוץ
לבסיס ולהיכנס , שאלתי אותו אם הוא מכיר את אסף הימל והוא אמר
שיש בסיס הזה אלפי חיילים והסיכוי שהוא מכיר אותו קטן מאד ,
שאלתי אותו איפה זה מגורי הטייסים והוא הדריך אותי איך להגיע,
הלכתי כ-15 דקות, הבסיס היה שומם, פה ושם ראו חיילים משחקים
שש-בש או כדור-סל, הייתה מין שלווה כזו, הלכתי לתומי עד שפגשתי
שלט וכתוב באותיות שחורות "מגורי טייסים".
המגורים היו מספר קרוונים שחוברו יחד ושביל בטון מפריד בין כל
שורת קרוונים, מוסיקה נעימה בקעה מאחד החדרים, אבל בחוץ היה
שקט, היססתי אם לנקוש על אחת הדלתות, ולשאול איפה אסף,  המשכתי
עוד מספר צעדים עד לדלת שממנה בקעה המוסיקה, ואז כשעמדתי מעבר
לדלת זיהיתי את השיר , זה היה שירה של גלי עטרי, דרך ארוכה,
אחד מהשירים האהובים עלי בילדותי.
לפתע הדלת נפתחה בעוצמה, ובחור יפיפה עם מגבת מסביב צווארו
וגוף עליון חשוף הופיע מולי, הוא היה מעט מופתע לראותי ושאל,
"אפשר לעזר לך?"
"אני מחפש את אסף הימל, אתה יודע במקרה באיזה חדר הוא?"
"אני אסף הימל".

                                     

                                         
הרגשתי איך הלב שלי עושה סיבובים מסביב לגוף מרוב התרגשות, אבל
השתדלתי להיראות מאופק.
קישרתי את פניו היפות לפנים שהיו חרוטות בזיכרון שלי.
אחרי רגעי מבוכה אמרתי "אני עידן, אתה זוכר ? היינו שכנים
בירושלים לפני המון שנים."
"אתה צוחק עלי, עידן, וואו, מה אתה עושה פה?"
"אם לומר את האמת באתי לראות אותך, דיברתי עם אימא שלך ושאלתי
לשלומך, היא אמרה שאתה משתעמם בשבת פה והציעה שאני אסע לבקר
אותך"
"אני ממש מורשם מהדרך הארוכה שעשית, אתה עדיין גר בירושלים?"
"אני? בודאי, מעולם לא עזבתי את עיר ילדותינו, ואתה?, אימא שלי
אמרה שעברתם לתל אביב, איך היה המעבר?"
"בשבילי זה היה פחות משמעותי כי עברנו קצת אחרי שהתגייסתי אז
אני עדיין לא ממש יודע איך זה לגור בתל אביב"
אסף הביט בי בעניים חודרות, היה שקט ואז הוסיף "ומה באמת גרם
לך להיזכר בי אחרי שלא התראינו 12 שנה?" התלבטתי איך לענות
לשאלה ישירה שכזו, לא רציתי לחשוף את כל הקלפים, השקט שלפני
התשובה עשה אותי עוד פחות נינוח, וגם את אסף. לא הצלחתי להיות
ישיר.
"למען האמת אני נמצא כרגע בשלב בחיים שלי שבו אני מסתכל אחורה
על כל הדברים שעיצבו את מי שאני היום, וכחלק מזה אני מסתכל על
המשחקים שלנו כשהיינו ילדים בשכונה, ומבין שזה לא היה סתם,
לפחות בשבילי, ועניין אותי להכיר אותך מחדש ולראות באיזה שלב
אתה בחיים, ואם עברת את אותם שלבים"
אסף הסתכל על הרצפה, נבוך מעט, המגבת שהייתה מגולגלת סביב
צווארו נשמטה מטה, ופלג גופו העליון שהיה בהיר וחטוב נשאר ערום
כביום היוולדו, הייתי חייב לשבור את הקרח בשיחה אז אמרתי "אני
רואה שגם אתה אוהב את גלי עטרי"  ברקע המשיכו להתנגן מבחר
שיריה של הזמרת האהובה עלי.
"כן, מאז ומתמיד אהב.." עצרתי את דבריו של אסף, "אסף, אני ממש
מצטער, זה חסר התחשבות מצדי לבוא ככה פתאום אחרי כל כך הרבה
זמן ולספר לך מה עבר עלי בשנים האלו ולצפות שבכלל יזיז לך"
אמרתי בנשימה אחת ואז הוספתי "ועוד אני מפריע לך להתקלח"
אסף חייך , איזה חיוך חמוד יש לו, טייס, מי היה מאמין שהילד
הזה טייס.
"אתה רוצה אולי לשתות משהו קר?" שאל אסף "חם במדבר" הוא הוסיף.
הנהנתי לחיוב, הוא ניגש למקרר קטן שהיה בפינת החדר והביא שתי
כוסות פלסטיק "מצטער שאין לי כוסות יותר מהודרות וגם לא יין,
אחרי הכל יש לנו פה משהו לחגוג, אבל אתה יודע שהצבא ואלכוהול
לא הולכים ביחד ובטח שלא בטייסת שלי" חייכתי
"זה בסדר, אני גם ככה צריך לחזור לירושלים בקרוב, לא כדאי שאני
אשתה אלכוהול" אסף שוב הביט לרצפה, ואני חזרתי להרגיש לא
נינוח.
הבסיס היה שקט, חוץ מציוץ הציפורים, וצליל הכדור-סל אשר נחבט
במגרש, אסף התיישב על המיטה והביט בי "אולי תספר לי קצת על מה
שעבר עליך בשנים האחרונות, אתה השתחררת כבר מהצבא?" אסף שאל
ובתנועת יד הזמין אותי לשבת לידו על המיטה, סיפרתי לאסף מעט על
שירותי בצבא, על הטיול בארה"ב אחרי השחרור, על תוכניותיי
לעתיד, הוא הקשיב בעניין רב והבחנתי שהוא רוצה לשמוע עוד
ועוד.
לפתע הושיט אסף את ידו לעבר פני וליטף את הלחי הימנית, השפלתי
את המבט, הוא עזב את הלחי ובאותה יד נגע קלות בסנטר והרים את
ראשי, העניים שלו הסתכלו עמוק לתוך עיני "עדיין נשארת אותו ילד
יפה שהיית פעם" הוא לחש בעודו מלטף את פני, "ילד??? על תשכח
שאני גדול ממך בשנה , מי שמדבר על ילד"
אמרתי כשחיוך פרוס על פני "מה שאף פעם לא מנע בעדי לנצל אותך
מינית" צחקנו שנינו, הוא קירב את פניו אל פני והדביק אל שפתי
נשיקה רטובה, אהבתי את השפתיים שלו, הן היו שפתיים דקות
וחושניות, לבי פעם בעוצמה, אסף ניגש לנעול את הדלת עם מפתח,
"אין מה לדאוג, השותף שלי בבית, הוא לא יפתיע אותנו, אבל החברה
עוד עלולים להזמין אותי למשחק כדור-סל" הוא חזר לשבת לצדי
והוסיף "חוץ מזה אני מעדיף לטבוע בענייך הכחולות"

                                       

"את זה בטח שלא עשינו במקלט בשכונה" אסף אמר בצחוק אחרי ששכבנו
, נשכבנו זה לצד זה על המיטה מותשים, הוא הביט בי, אני הבטתי
בתקרה "חבל שלא סיפרת לי אז שאתה כל כך טוב במיטה הייתי משכנע
את ההורים שלי לא לעבור דירה" צחקתי והבטתי בו חזרה, אסף נהיה
רציני " מאד נהניתי עומרי, זה היה סקס הרבה יותר טוב מהסקס עם
החברה שלי".
לבי החסיר פעימה, הסתכלתי עליו בפליאה חיפשתי מילים לומר,
כעסתי, התאכזבתי.
"אמרתי לך שיש לי חברה נכון?" אסף שאל בהיסוס ,
"למען האמת לא טרחת לציין זאת"
"הייתי בטוח שסיפרתי לך, לא רציתי שנעשה את זה בלי שתדע, אני
באמת מתנצל שלא ידעת" אסף נשמע כנה אבל לבי נשבר.
אני כבר הפלגתי בדמיון, איך אני חוזר הביתה ומספר לחברים שיש
לי חבר טייס, ואיך אני אבוא לבקר אותו כל שבת ואביא לו אוכל,
רציתי לתפוס אותו ולנער אותו מצד שני רציתי פשוט לקום וללכת.
אסף ראה את האכזבה הרבה בפניי וניסה לנשקי אך אני הדפתי אותו
קלות, וקמתי מין המיטה.
התחלתי להתהלך בחדר, הוא הביט בי  מהופנט, אני הבטתי ברצפה.
" אתה חושב שככה סתם אפשר לשכב עם בנים, כשיש לך חברה, אתה
מצפה שהם לא ירגישו כלום שבשביל בנים סקס זה בלי רגש, בלי
אהבה?" אמרתי בנחישות, מבהיר את עמדתי בנושא.
"עידן, אני מעולם לא עשיתי את זה עם בן כמו שעשיתי עכשיו אתך,
מעולם לא התנשקתי עם בן, המשחקים ששחקנו בילדות אומנם עשו לי
משהו בלב, והרגשתי הרבה דברים מאז אבל מעולם לא עשיתי ולו צעד
אחד בשביל לממש את אותם תחושות ומשיכות, אתה מאז ומתמיד גרמת
לי להרגיש אחר, משהו בעניים שלך פשוט מושך אותי אליך כמו מגנט,
כאילו שאני לא יכול לשלוט בעצמי", עכשיו אסף הביט ברצפה ואני
הבטתי בו, "אני מצטער" הוא לחש " לא התכוונתי לפגוע בך, להפך
מאד רציתי ליהנות אתך יחד, לא חשבתי על ההשלכות אחר כך, לא
חשבתי על החברה שלי, לא חשבתי על כלום רק על עליך, אני מקווה
שתוכל לסלוח לי כי לא הייתי רוצה שתעלם לי מהחיים לעוד 12 שנה"
אסף אמר בחיוך, הוא התקרב אלי, מנסה לפייס אותי, אני התרחקתי
"אני חושב שאני אזוז אסף, יש לי דרך ארוכה לעשות לירושלים,
ואני גם קצת מבולבל, אני לא יודע מה צפיתי שיקרה היום, בלב שלי
רציתי שתהיה החבר הטייס שלי"
אסף חייך, הוא התקרב ונתן לי נשיקה, הפעם לא התנגדתי והחזרתי
לו נשיקה " אתה רוצה אולי צידה לדרך, שתייה או משהו בסגנון"
הוא הציע.
"תגיד לי אתה מחליף את אימא שלי?" שאלתי בחיוך, "אני אסתדר,
היא כבר דאגה לי , אתה תלך לך להתקלח, אני עיקבתי אותך בכמה
שעות"
"תן לי לפחות ללוות אותך למכונית" הוא ביקש ואני הסכמתי.
הוא שם חולצה על גופו שנשאר ערום כל הזמן שהייתי, אספתי את
חפצי ונעמדתי ליד הדלת, אחרי שהיה מוכן הוא התקרב ונישק אותי
נשיקה עדינה על השפתיים, יד אחת שלו נשענת על הדלת ויד שניה
מלטפת את צווארי "הייתי חייב לעשות זאת פעם אחרונה לפני שאנחנו
עוזבים את החדר" חייכתי, הוא פתח את הדלת והתחלנו לפסוע לעבר
הש"ג כשלפתע אמר "חכה שניה אני תכף חוזר" אסף חזר לחדר במהרה
ויצא כעבור מספר שניות ובידו הדיסק של גל עטרי "קח, אני רוצה
שתשמור את הדיסק הזה ממני" הוא הושיט לי את הדיסק ולבי נצבט.
המשכנו ללכת, היה שקט באוויר "אפשר לקבל את הטלפון שלך " אסף
שאל מטרים ספורים מין שער הבסיס. נתתי לו את המספר, הוא חייך
אלי, חייכתי אליו בחזרה, העניים שלו כבשו אותי, כשהגענו
למכונית הוא הודה לי שבאתי ואיחל לי נסיעה טובה ואז לחץ את ידי
ואמר "מאד נהניתי אתך, אני מרגיש כאילו הכרתי בנאדם חדש
לגמרי."
הוא הסתובב וצעד לכיוון חדרו, במכונית התחיל להתנגן השיר דרך
ארוכה.