את יודעת שאת עומדת לפגוע בו, אבל זאת בכלל לא אשמתך, שוב יש
לך את התחושה המוזרה הזאת בגרון, מעין תחושה של גועל ואכזבה,
אכזבת את עצמך, את מגעילה את עצמך, את עומדת לאכזב אותו, את
עומדת להגעיל אותו.
לא כייף לך מהמצב הזה, אבל כנראה שזה מה שהיה אמור לקרות, וזה
מה שיקרה.
את מאוד רוצה לעצור את עצמך, לנער את עצמך, לפני שהקשר ילך
לאיבוד, את לא רוצה לנתק קשר, אבל את לא יכולה לשמור על קשר,
משהו מבפנים אומר לך שאת צודקת, את לא יכולה לשמור על קשר, הוא
חסר טעם, אבל משהו אחר מבפנים אומר שאת מגעילה, למרות שגם החלק
הזה מבין שאת לא יכולה לשמור על קשר, הוא בכל זאת מודיע לך שאת
מגעילה, ואת שונאת אותו, ואת שונאת את עצמך, על מה שעשית בעבר,
על כל האנשים שאכזבת בעבר, כל האנשים שנטשת, כל האנשים שאת
מהווה עבורם אכזבה אחת גדולה, ואת בעיקר שונאת את עצמך על כל
האנשים שאת עומדת לאכזב, שאת עומדת לנטוש, את שונאת את עצמך,
אני יודעת.
ובכל זאת את לא מצליחה לעצור את זה, מעין מהלך טבעי שהיה אמור
להתקיים בין כה וכה, והתחושה הזאת בגרון לא עוזבת, מאיימת
להישאר שם לתמיד, מה זה לעזאזל, מה מפריע לך כל כך? הרי זה לא
יכול להיות המצפון, המצפון שלך כבר מזמן נקבר, מאז ומתמיד ידעת
כמה שאת רעה לאנשים, כמה שאת לא מתחשבת וכמה שאת מסוגלת לפגוע
באנשים, גם באנשים שאת אוהבת, מזמן השלמת עם העובדה שאת לא
מצליחה לעצור את הכלבה שבתוכך, שהיא חלק ממך, שהיא מרושעת,
שהיא גורמת לאנשים אחרים להרגיש רע, למעשה, הכלבה הזאת היא לא
חלק ממך, היא את, את כלבה.