|
ארון מתים ניצב בביתי,
שחור וקר.
ואין תמונה ואין כל זכר לאדם.
ארון מתים ניצב בחדרי,
לשמחתי ,לצערי.
ואין כל רחש באזור, רק קור.
ארון מתים ניצב על שולחני.
ואינני מוצאת מנוח.
רוצה פשוט לשכוח.
ארון מתים ניצב בליבי,
לא כבד הוא ולא קל אך מעיק
עלי ככלל.
ואין כל רגש אין חשש.
ארון מתים ניצב בחיים,
יושבת שבעה על כל הצער
בוכה בדמעות על כל הפער
צורחת בתוך הדממה.
ומהארון שתיקה, רמה
ארון מתים הוא חברי לבכי
חברי לצער, ואיש מלבדו לא יבין
איך זה לחיות כמוני ולהרגיש מן המתים
ארון מתים הוא המטאפורה בחיי
הסיבה לקיומי. |
|
|
אתם מכירים את
זה שלפעמים,
בשעות הקטנות של
הלילה, אתם
בוהים באוויר
(או בדף האחורי)
ופתאום יוצאת
לכם איזה מחשבה
ממש מקורית כזאת
שעוד לא היתה אף
פעם בסלוגן
ומגיע לה פרס
פוליצר לפחות?
אתם מכירים את
זה שאח"כ אתם
לוחצים בהתרגשות
"שלח לחמך",
מחכים שעה,
מחכים שעתיים,
מחכים שנתיים
והסלוגן לא
פורסם?
איזה דיכאון זה,
אה?
פרציפלוכה מחפשת
משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.