מהרו, רוצו, חושו,
הגיעו הנה.

מהרו, רוצו, חושו,
געו בי.

מהרו, רוצו, חושו,
אהבו אותי.

החישו את יקיריכם לעשות כדברי,
וחושו את אשר אני מרגיש.

מדוע זה אין עיני דומעות את אשר חשתי?
מדוע זה אני חש בעיני אך אינני דומע?
האין חשתי לקמחי?
האין אהבתי בחוש?

הלא אהבתי,
אהבתי עד אשר אבדו מחושי.

אהבתי עד אשר כל חושי חשו לחיות,
ברם חושיה החושניים של זאת אשר חשתי אליה,
גרמו לי לאבד את חושי.

תודה אלוהים,
שנטעת בי רגשות וחושים.





מוקדש ללני שנתן לי את ההשראה לשיר