הו אנג'ליקה כמה שאת מתוקה
מתנקה ומיטהרת לך בחזיונות צבעוניים של קשתות מרחפות
טובלת עצמך בדמעותייך ורוקדת בהן
נמוגה אל עצמך
את העצב את פושטת בכניסה, היכן שהדלתות מכוסות בשושנות שקופות
שוכחת ומשתכשכת כילדה
את לא מביטה במראות
את אומרת לעצמך
כלומר
עולה בך המחשבה
שאולי הגיע זמן
לוותר | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.