תל אביב, מוצאי חג שני של סוכות, עשר בערב, אני אצל חברים,
רואים סרט בדי-וי-די.
פתאום הפלאפון מצלצל, "היה פיגוע בסיני".
"מהההה?"

שלושה שבועות לפני, קצת לפני ראש השנה.
יורדים באוטו לסיני. לא הייתי שם כמה שנים.  
ערב לפני הנסיעה, התרעות על פיגועים.
התלבטות קצרה, מחליטים לרדת בכל זאת.
נוסעים באוטו לאילת. איזו דרך כייפית, נוסעים ונוסעים בכביש
הערבה.
משאירים את האוטו באילת. עוברים את הגבול למצרים.  
עדיין מתלבטים לאיזה חוף לנסוע.
מחליטים על ראס א-שטן. נוסעים במונית.  
בדרך יורדים אנשים בכל מיני מקומות לאורך החוף.
לאחר נסיעה של שעה בערך, רואים שלט מצד שמאל של הכביש: "מון
איילנד" (כתוב באנגלית).
הנהג פונה לעבר החוף בדרך עפר קצרה ועוצר את המונית בצמוד
למבנה.
"מה זה פה?" אנחנו שואלים. "זה ראס א-שטן", עונה הנהג.  
"אבל כתוב 'מון איילנד'."
"ראס א-שטן", הוא מתעקש, ומחייך חיוך ממזרי.
יורדים מהמונית ורואים את הזולה המרכזית ממש לפנינו.
שלושה שבועות לאחר מכן תתפוצץ מכונית התופת בדיוק במקום שבו
עומדת המונית שלנו עכשיו.
מתארגנים על חושה, משאירים שם את הציוד וחוזרים לעשות סיבוב
בחוף.
שלוות אלוהים,  חוף ים, מים בצבע תכלת, עם חילופי גוונים לפי
מיקום הריף והעומק.
"זה המקום הכי בטוח בעולם" אני אומר לחברים.
בערב, בזולה המרכזית, אני קולט את הבחורה הכי חמודה בחוף
מחייכת אלי.
רק למחרת בצהרים כשאני נכנס לצלילת שנורקל במים, אני קולט אותה
על מזרון ים ומתחיל לדבר איתה.
בערב אנחנו כבר ביחד.
בלילה, ליד החושה, אנחנו שוכבים ומסתכלים בכוכבים.
"בואי ננסה למצוא את חץ הצפון", אני אומר.  
"פעם ידעתי למצוא את כוכב מאדים" היא אומרת לי.
"נו אז איפה הוא?", אני שואל.
היא חושבת, מסתכלת מסביב.
ואז פתאום היא מצביאה לכיוון מסוים ואומרת, "הנה הוא", ומחייכת
אליי חיוך מתוק.
אני מסתכל לכיוון, ורואה נורה אדומה גדולה שנמצאת בקצה אנטנה
גבוהה, ממש מהצד השני של הכביש.
"לא נכון, זאת נורה של אנטנה", אני אומר ומחייך אליה.  
"לא נכון, זה מאדים", היא מתעקשת בקול מתוק.
"נורה של אנטנה".
"מאדים".
אני מחבק אותה וחושב לעצמי איזה מעשה טוב עשיתי שמישהו החליט
לארגן לי את הפרס הזה.

תל אביב, מוצאי חג שני של סוכות.
השעה כבר שתיים בלילה  ואני בביתי, שרוע על הספה, עדיין צופה
בטלוויזיה,  עוקב אחרי המאמצים לחלץ את הנפגעים משני
הפיגועים.
אורי לוי מערוץ 1 מדבר עם בחור צעיר שחזר מחוף ראס א-שטן.
הצעיר מנסה להסביר לאורי לוי את המיקום המדויק של החוף בו אירע
הפיגוע בכדי להעביר את המידע לצוותי החילוץ שיצאו לשם.
"מצד שמאל של הכביש", אומר הבחור לאורי לוי, "יש שלט שכתוב
עליו "מון איילנד", זאת הכניסה לחוף.    
"אבל אתה יודע מה", הוא ממשיך ואומר, "הסימן הכי טוב הוא אנטנה
גדולה שנמצאת בצד ימין של הכביש, ממש מול הכניסה לחוף, עם נורה
אדומה גדולה בקצה שלה."
יש רק אנטנה אחת כזאת בסיני.