"תתיישב, תרגיש בנוח, אנחנו לא בעבודה עכשיו, למדים שלך אין
משמעות. מה תשתה? מים? לימונדה? משהו חם?..."
"כן בבקשה, אשמח לכוס קפה, 2 סוכרזית..."
בדרך למטבח, הטלפון שלו צלצל, אחרי שהתמהמה ענה בקול סמכותי.
"תשמעי, אני בפגישה עכשיו... כן, עם מישהי, למה זה רלוונטי?...
כן, אבל למה זה רלוונטי לך?... לא, אני לא מנסה, לא שכחתי
אותך... נו באמת, את תמיד תישארי. בסדר, נתראה, ביי אמא".
אחרי שגיחכתי קלות חזרתי לסלון, והתיישבתי מולו, חיוך עלה אט
אט על שפתותיו, הוא פשט את חולצת המדים, ונשאר בגופיה.
"לא מפריע לך, אני מקווה..."
"חלילה, תרגיש בנוח לשבת מצידי בתחתונים אפילו" לגמתי מהשתיה
שלי. "שנתחיל?"
"בשמחה".
"מתי הכרתם?"
"הייתי מגיע לעבוד במחשב בסיפריה, והיא החלה לעבוד שם בקביעות,
הייתה מפתחת איתי שיחות, מתייעצת, משתפת..."
"איך היא נראתה לך אז?"
"ילדה".
"והיום?"
"ילדה".
"שום דבר לא השתנה ביניכם בכל תקופת ההכרות?"
"תראי..." נשימה עמוקה "היא... כלומר אני, יכלתי כל אותו זמן
להפסיק לדבר איתה, חשבתי שהיא סתמית, משעממת ומנסה להרשים כל
הזמן, אבל היא, אני לא אשקר לך, היא עניינה אותי, היא הביאה
תמונות שלה ושל חברות שלה, בחורות מה זה כוסיות..."
"וואו, לא ידעתי שזה מעניין אותך..."
הוא צחקק.
"תשמעי, אמרנו שאנחנו פושטים את המדים ושופכים את הלב, לא?"
"כן, כן, פשוט... אתה יודע... אני לא רגילה אליך ככה".
"תתרגלי".
חייכתי.
"היא סיפרה לי על החברים שהיו לה, התגאתה נורא באחד, טייס.
ראית מה זה? איזה כבוד, הא?"
"מזלזל?"
"מה, זה עד כדי כך ברור?"
חייכתי שוב.
"מצאנו גם משהו משותף, בעצם שני דברים משותפים, שנינו התנדנדנו
בין להיות שמן לרזה..."
"אההה... בגלל זה הסוכרזית, אני מבינה. אבל אתה נראה סוף
הדרך, ביננו..."
"נו באמת, תפסיקי. תודה".
"אתה מסמיק כאילו מעולם לא אמרו לך את זה".
"טוב, בואי לא נדבר על זה. אולי עוד מעט. אז היינו מתכתבים על
התפיסה של המזון, על דיאטות, על הרגשות וכדומה. זה היה נחמד,
הרגשתי שיש לי משהו שאני יכול לתת לה".
איזה צחוק חטפתי, התגלגלתי במקום.
"למה את צוחקת?"
"הרגשת שיש לך משהו שאתה יכול לתת לה?" הצחוק שוב עלה. "אתה
לא קולט הא? הבחורה רצתה להכניס אותך למיטה כבר בפעם הראשונה
שראתה אותך, אתה לא נורמלי".
"את בטח צוחקת, היא חשבה שאני אשכב איתה, באמת?"
"כנראה".
"אם כבר הייתי שוכב עם מישהי... טוב שנמשיך?"
"מה? מה? מה? מה התכוונת להגיד?"
"בואי נמשיך, בבקשה".
הרצינות הזאת שלו פתאום, ההרהורים הפנימיים, אני מבינה אותה,
באמת שכן.
"אגב, שתדעי לך, בעצם את בטח יודעת את זה ממנה, היא תיכננה
שנלך יחדיו לחפש דירות בת"א, מאחר ששנינו רצינו לשכור חדר בו
זמנית. אבל הברזתי לה, כלומר, למען האמת לא רציתי להראות
בקרבתה".
"זה לא יפה".
"אני יודע. מה לעשות".
השפלתי מבט, וחיוך ערמומי עלה שפתותיי.
"כשידעת שהיא רוצה אותך, ורמזת לה שאין מצב, המשכת לדבר איתה
למרות הכל, ואפילו התגרת בה".
"זה היה משחק, נהניתי לצחוק עליה, שלחתי חלק מהמיילים לחברים,
אחד מהם דיבר איתה גם כן, ושנינו שיתפנו אחד את השני ב'נסיכה'
שלנו".
"נסיכה אמיתית, לא סתם נסיכה, הא?"
"אה, נו, כמובן, כמובן...."
הורדתי את ראשי מטה, במעין רצינות חושדת, ושאלתי "שכבתם
בסוף?"
"סליחה?"
"שאלה ברורה, שכבתם בסוף או לא".
"נראה לך ש..."
"כן, או לא?"
"כן".
דממה.
"מתי"?
"לפני חודש בערך".
"איפה?"
"במשרד שלי..."
דממה.
"אחרי שעות העבודה, לא היה אף אחד, ביקשתי ממנה שתשאר איתי. זה
לא היה מתוכנן, לשכב איתה..."
"הייתם רק שניכם?"
"כן, כולם הלכו הביתה...."
"כולם מהמשרד שלך, אתה מתכוון?"
"כן".
"אבל לא הייתם לבדכם לגמרי..."
הוא השפיל את מבטו.
"מה קרה באותו ערב?"
הוא לקח נשימה עמוקה.
"בסוף יום עבודה היא תמיד הייתה מתלבשת ליציאה, גופיה בולטת,
מחשוף, היא נראתה  בין כל לובשי המדים שהסתובבו. היא עברה
לפחות עשר פעמים כל יום ליד המשרד שלי לפני שיצאה. אז באותו
יום התייחסתי אליה, כמו שהיא רצתה. הזמנתי אותה להכנס למשרד
כדי שתראה משהו שהכנתי, ופיתחנו שיחה פילוסופית מעניינת. כל
עמיתיי התחילו להתפזר, ונותרנו לבדנו. אמרתי לה שאני נשאר עוד
כמה שעות לעבוד, ואם היא רוצה היא יכולה להשאר איתי. היא
הסכימה בשמחה, והציעה שתכין לנו משהו לשתות. בנתיים הרמתי
טלפון לקובי, חבר".
"כן אני יודעת".
"מאיפה את יודעת את כל זה, אתן הפסקתן לדבר כבר אז..."
"אני פשוט יודעת, תמשיך".
"קובי נענה לבקשתי והגיע. כשהיא חזרה למשרד, היא לא ראתה אותו
תחילה, אך כשראתה הופתעה לגלות שאנחנו מכירים. היא לא ידעה כל
הזמן הזה שאנחנו חברים טובים. קובי אמר לה שהיא נראית מצוין,
והיא קרנה מאושר, אני הוספתי שהיא תראה טוב יותר בלי הגופיה
שלה. היא חייכה חיוך ערמומי ואמרה שאני אראה טוב יותר בלי
הבגדים שלי לחלוטין. קובי ואני הסתכלנו אחד על השני וחייכנו.
הורדתי את החולצה והתחלתי לחלוץ נעליים, קובי ניגש לנעול את
הדלת. על פניה הופיעו סימני לחץ. קובי פשט גם הוא את החולצה,
וביקש ממנה כעת לפשוט את חולצתה. הוא חייך אליה, וזה הרגיע
אותה. היא פשטה את חולצתה ונשארה עם חזיה סגלגלה, שהייתה קטנה
בשתי מידות ממידת החזה הענק שהתפרץ משם החוצה. היא הסתובבה כדי
לסדר אותו, ובינתיים קובי התקרב אליה וליטף את צווארה. אני
פשטתי את המכנסיים, וניגשתי אל פניה. שאלתי אם זה מה שהיא
רוצה. היא סובבה את פניה אל קובי, הוא הפסיק לחייך. פניה חזרו
אלי, והיא לחשה לי שלא ככה היא רוצה את זה, אלא אינטימי, בבית,
לאור נרות, רק אני והיא. חייכתי, ואמרתי לה שהכי כיף לעשות את
זה במקום שאסור. היא התרחקה, וביקשה שקובי יילך. קובי הסתכל
אלי והנהן לשלילה. אבל גם קובי רוצה, אמרתי לה. במיילים היא
הייתה כותבת לקובי שיום אחד הם יעשו אהבה מטורפת לאור ירח.
ניגשתי לחלון ופתחתי את התריסים, שייראו את הירח. קובי צחק
ואמר, לאור ירח, הא?. קובי ניגש ולחש לה משהו באוזן, וראיתי
אותה מתרחקת ממנו. הייתי חרמן מדי מכדי לתת לה ללכת עכשיו.
רציתי להגשים לה חלום".
"חלום..."
"קובי אחז בה, אני ניגשתי לכבות את האורות, הגברנו את המוסיקה
ברדיו, וביקשנו ממנה יפה לסתום את הפה, ולשתף פעולה..."
"אנסתם אותה..."
"לא אנסנו אותה, הגשמנו לה חלום".
הוא הגביר את קולו.
"הגשמנו לה חלום. מבינה?!. היא ניסתה להתנגד כשהרמתי לה את
חצאית, וכשפשטתי ממנה את התחתונים, אבל אז קובי הגביר את כוחו,
וחדרתי אליה. הרגשתי את נשימותיה, ואת מגע החזה שלה עלי. שאלתי
אותה אם היא נהנית, אבל היא לא ענתה. גרמתי לה הנאה, לא סבל,
הנאה. או.קיי?"
"עשיתם את זה בכוח, נגד רצונה..."
"שום נגד רצונה, היא התגרתה בי מינית, המוווון זמן, היא רצתה
את זה, פשוט לא היה לה את האומץ ליזום..."
"איך אתה לא מתבייש..."
"פשוט ככה, לא מתבייש, שנינו נהנינו, בעצם שלושתינו כשאני חושב
על זה".
"גם קובי?"
"נו, מה נראה לך, שהוא בא להיות עציץ? בטח שגם קובי, שנינו
גמרנו כמו חיות רעות, גרמנו לה הנאה וסבל בו זמנית, גירוי מיני
שלא תראה בחייה. עשינו לה טובה. את חושבת שמישהו היה נוגע
בה?"
"היא הייתה בתולה מתוך בחירה".
"ברור, ברור. איפה את חיה? היא דוחה, אף אחד לא היה נוגע בה".
"אז למה אתה כן? זה עושה אותך עלוב, עלוב ומסכן".
דממה.
"אין לך מה להגיד הא?"
"תשמעי, זיינתי את החברה שלך, תחיי עם זה".
"אנסת אותה, אנסת!"
הוא התחיל לצעוק עלי.
"אנסתי! אז מה?! אז אנסתי, אם לא אני, אז מישהו אחר היה עושה
את זה במילא, מה את חושבת, זה מה שהן רוצות, שמישהו יקרע להן
את הצורה, היא התגרתה בי, זה מה שהיא ביקשה".
קמתי, ניגשתי אל הדלת, וביקשתי ממנו ללכת.
"זה לא מה שחשבתי עליך, חשבתי שאתה נבון, שיש בך את
היכולת".
הוא הוריד את ראשו.
"אני מצטער. לא התכוונתי לצעוק. אני בטוח שלעולם זה לא היה
קורה ביני לבינה אלא איך שזה קרה. היא רצתה לשכב איתי. אז
שכבנו".
הוא יצא והלך.
חזרתי לשבת, הרגשתי את הלב שלי פורץ מבעד לגופי. אחרי כמה
שניות, ניגשתי לחדר השינה, והדלקתי נר לזכרה.