גיין אייר / ווזה פרחונית |
חסדי עול משוועת,
שירתה מדרימה
אל חופי אין דעת.
סביבתה משונה,
לא אמרו לה מדוע
אברותיה מלאו
אבני חן, ריקועי בעבוע.
הסתיימה על הדרך
מחומו של הנר,
ללא שם, ללא ערך
נצרכה לבודד, לזוכר.
תמהונית יחפה
חשופת חלקים
מגמדת אותי
לא אלין לא ארצין.
מאירה הדממה
עת חולפת תפנית,
נפרמו המילים
היי רכה לי, היי עתיד.
ככלה מתוקה, נשאתיה
כמלמלת נגרין, בגני,
על מצע אהבה הנחתיה,
על ריקוע וורדים, כווזה
פרחונית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|