תמיד אומרים שבגיל ההתבגרות צריך למרוד. אז החלטתי למרוד גם
בעצמי, משהו כזה שיעצבן את ההורים. אבל לפני זה תנו לי להציג
את עצמי.
קוראים לי דורי אבל השם האמיתי שלי הוא דוראל, דוראל בן
יחזקאל. יש לי אמא ואבא, ואני בת יחידה. אני בכתה ד' ומצליחה
מאוד בחשבון, עברית ותורה. בשנה האחרונה התחלתי להתפתח ואמא
אמרה שאני מתחילה את גיל ההתבגרות, שהוא הגיל המעניין והמוזר
ביותר בחיים. סיפרתי לכל החברות שלי שאני כבר מתבגרת ושעכשיו
בגלל שאני הכי בוגרת מביניהן אז אני המלכה. הם הסכימו. עכשיו
אני הכי מקובלת וכולם אוהבים אותי. מה השלב הבא? מרד נעורים!
"צריכים להיות הכי טובים, בכל דבר", ככה אבא תמיד אומר. אז אני
אמרוד הכי טוב. הלכתי למכולת וקניתי חפיסת סיגריות שגמלים
הכינו, או שאולי זה עשוי מגמלים, בקיצור יש גמל על האריזה.
לקחתי מהארון הנמוך בבית גפרורים והדלקתי סיגריה ועשיתי עם הפה
כמו שאמא עושה, זה היה די טעים. אבל עשינו את זה בגבעה בלי שאף
אחד יראה. מה השלב הבא? רצח!
סיפרתי לחברות שלי שצריך להרוג מישהו ושזה די קל. שמים לו סכין
על הצוואר ואז הוא מת. הם הסכימו.
"אבל את מי נהרוג?" שאלו.
"את דוד השמן", השבתי במהירות.
זה באמת היה די קל, באנו אליו כמו בסרטים עם כפפות וחתכנו לו
את הצוואר. את הסכין לקחנו מהבית שלו, יש שם מין מתקן לסכינים,
לשם גם החזרנו אותו. חבל, הוא קצת התלכלך, מזל שהיו הכפפות,
בזכותן לא התמלאתי בדם. עכשיו הבנתי למה הם תמיד לובשים
כפפות.
למחרת הייתה לוויה, אבל לקחו את אמא ואבא של דוד באוטו משטרה
אז הם לא באו. שאלתי את אמא שלי למה לקחו אותם והיא אמרה שהם
רצחו את דוד, אבל השאירו את הסכין בבית מלא בדמו אז ישר ידעו
שזה הם.
"הם הולכים לכלא", הוסיפה. עייני התמלאו דמעות,
"אני מצטערת מותק" אמא ניחמה, אבל לי לא היה אכפת מהם או ממנו,
אלא מזה שהם לקחו לי את הקרדיט על הרצח, צריך לעשות משהו יותר
גדול.
סיפרתי לחברותיי על מה שקרה והן הזדעזעו כמוני.
"אבל רצח זה הכי הרבה, מה עוד אפשר?", שאלו.
כמלכה חייב להיות לך פתרון מיידי, אז עניתי, "נתאבד כולנו
במכה", הם הסכימו מיד אבל לאחר דקותיים שאלו,
"דורי, מה זאת אומרת נתאבד?", הסברתי להם ש,"צריך היום לקחת את
הסוכריות של הגדולים, להכניס אותם לפה ולבלוע, זה נראה טעים".
הם הסכימו ואפילו חייכו חיוך ילדותי חמוד ודי טיפשי.

למחרת בעיתון במדור הראשי:

"עוד רשלנות מצד ההורים- ילדה בת תשע וחצי מתה הלילה מהרעלת
קיבה בעוד שיחקה עם בובותיה בכדורי השינה של הוריה. הילדה,
דוראל בן יחזקאל, עמדה לסיים את כיתה ד', חבריה לכתה מספרים
עליה שהייתה מתבודדת ושקטה ונהגה לשחק עם הבובות שלה תמיד - עד
יום מותה".