שמוליק פולר / לרגע |
המועקה הנוראה
כמעט והפכה לשיר נפלא.
אבל אז
האוטובוס נסע.
והזוג המתחבק
הבחורה הבודדה
חיתוך השמש האלכסוני על החלון.
ביקשתי מהנהג
שלא ייסע עדיין
רק עוד כמה דקות
של התבוננות
והשיר יהיה שלם.
אבל יצאנו לדרך.
הנופים עמעמו את הכאבים
כמו סם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|