|
כשאמות יום אחד, אימי
אולי בקרוב זה יקרה
האם על צחוקי שיחסר לך תבכי?
ועל שערי החלק בצבע קפה?
האם בבשרך תחרטי את שמי
ועיניי יהיו לך עיניים?
האם בצלך תשתקף לך דמותי
ותביני איך יכולתי לגדול בינתיים?
האם כשתשבי על כיסא בסלון
או תשכבי במיטתך הגדולה
תשמעי את קולי שמגיח מחלון
ובגופך הרפה תרגישי חולה?
וכשתלכי יד ביד עם אבי ברחוב
ותראי חיילות שם סביבך
האם תיזכרי בי ובדמעות
"היכן ילדתי" את תאמרי לעצמך?
וכשישאלו אנשים לשלומך
תאמרי שרע ותשפילי עיניים?
ועל מספר ילדייך תעני-
שלושה או שניים?
וכשהגשם ידפוק על חלון,
זה שמופיע בכל יום הולדת
האם תבקשי שילך כבר
על אף שיודעת את שימשיך הוא לרדת?
ויום אחד כשתתחזק נפשך
על כל חפציי תסתכלי
ותמצאי מכתבים ושירים של ביתך
האם תזכרי שהייתה זו אני?
וכשלבך לפתע יידום
כשתביני מה היית-לא היית עבורי
האם תתחרטי שהייתי לך בת
אבל את מעולם לא היית אמא שלי? |
|
|
"אני יודעת!
בולבול!"
נזירה מבושלת
משחרת עם
חברותיה בחידות
פנטומימה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.