חייה דרכך. נושמת מבין הפתחים הצרים, הבודדים שהותרת לי. חללים
כצוהר אל החיים.
מתקשה, בחרחור. איטית ועייפה.
השאיפות ארוכות ומתמשכות, מלוות קולות אנחה.
הנשיפות חונקות, משתנקת פעם אחר פעם.

אני לא בלעדיך.

ככרותת איברים. משותקת. משועבדת.
קפאתי ולזמן אין עוד משמעות.
הבוקר לילה, הזריחה שקועה.
דבר לא נוגע לי כשאינך.

לא משנה לי העובדה: אם ערה אני או ישנה,
שכן אני חולמת תמידית את דמותך.

מתכחשת למלותיך המהדהדות ולמעשיך ששונאים...
מעלימה באמונה שהכל כשורה.
אך המציאות מכה וצווחת עלי ובי: "אני כאן. קיימת ונשארת! נשארת
כשם שאני. ונשארת."

לחזור אחורנית ולעצור שם, בעבר שהיה.
לעצור בכדי לגעת בך.