המילה אהבה הפכה לשנאה.
המציאות הפכה לעבר.
הצחוק הפך לבכי.
הדמעה התייבשה לה על הלחי.

לאחר זמן מה שוכחים את הדמעה שזלגה.

הם שניים וכל אחד לחוד.
הם כל אחד לחוד והם שניים.
בין ידידות לתעתוע,
החלום אינו אלא אשליה.
והם מתמכרים לדימיון...

עד כמה יפים החיים אותם אנו מביימים.
האם באמת יוכלו לחיות את המחזה הזה?

הניצוץ אינו אלא שלהבת עמומה
דעכה היא
וכבתה.

על הבמה עומדים השחקנים
קדים קידה,
לקהל מלא באהדה.
תשואות!!!
הלב בפנים נחמץ
זה הסוף עד לפעם הבאה.

המסך יורד גם על ליבם.

                            היו שלום
                                       
                                      להתראות
                                                     על
מדרגות התאטרון.