יש בך משהו שאין לאף אחת אחרת,
משהו פראי ולא מוסבר.
אולי זה הריחוק שבעיניים
שמזמין ומספק את האתגר.

את לא הכי יפה ולא הכי מושכת
ובכל זאת, הם נופלים כמו זבובים.
נמשכים לאור המרוחק,
מתקרבים ומנסים.

כשאת נכנסת, כל הראשים מסתובבים,
הם לא עומדים בפניך.
צועדים, אחד אחד,
כנידון אל הגרדום, רוצים אליך.

אבל אף אחד לא מצליח לגעת,
לחצות את החומות
ובסוף תמיד תלכי לישון לבד,
רק עם כר - לספוג את הדמעות.

אוי, כמה שאת מיוחדת,
כמה שאת מדהימה.
יש בך משהו שאין לאף אחת אחרת
ואולי זו הסיבה,
שלעולם לא יהיה לך מה שיש לכל אחת,
מישהו שיאהב אותך