21:56 02/10/2004
מצחיק לחשוב שאני עוד מאמינה שאסגור איתו מעגל
מצחיק להבין להיות מסוגלת להפנים
אני לא באמת מוכנה עכשיו למישהו
כל אחד
אפילו סתם אחד
אולי התחפרתי התבצרתי הפכתי לדמות
שמפחדת מהעיניים של מישהו שמוכן לאהוב
כמו שרציתי
כמו שאני צריכה בעצם.
פעם הייתי מסוגלת לכתוב אלפי מילים
לזרוק את כל המחשבות המורעלות הגדושות בחומץ החוצה דרך קצות
האצבעות.
אולי נגמר לי
אולי כמו העור המת בכפות הרגליים של האנשים הכי נקיים
גם לתחושות יש תאריך תפוגה
למה
כשאתה מתקשר
אני מאבדת את היכולת שלי
את כל היכולות שלי
אותי את עצמי את כולי
בשביל מי שאני רוצה שתהיה.
מה זה
לעזאזל
הצורך האובססיבי שלי שיגעו
ולגעת
ואיך מוצאים מאורה להניח שם את הראש לצלילי הגלים שלא מגיעים
אף פעם לחוף
לא כמו כולם
אבל בסדר עכשיו
סופות אצלי הולכות ובאות עם אנשים שאמורים היו לאהוב אותי
אבל לא מסוגלים לעולם
אולי לחפש זה לא דרך
אולי כמו תמיד כשלא מסתכלים קורה מהפך
אני לא יודעת יותר מהי דרך ואיפה היא נכונה בשבילי
ומה ההסתעפות
ואיך לצפות תהפוכות
פרפרים בבטן
תחושת עלפון סחרחרות מתמדת
ככה אני רוצה לאהב
בצרחות
בחיוכים
עם המון דמעות
ושלא יפסיקו לגעת בי
בבקשה
ועכשיו יש נסיגה
של הכל
שלי מהכל
של הכל ממני
והוא?
אני לא יודעת למקם
רק
מסוגלת להבין להפנים לא לצרוח יותר כי-
הוא לא אוהב אותי
אפילו לא טיפה
יש חיים אחרי
הכל
לטובה, הכל מכוון, הכל עם כוונה
להמשיך למלמל בלי הפוגה את היי שקטה
כמו תפילה פרטית
להתנחם במאות מבטי זימה
לקרוא אליהם אלייך בדרכים נלוזות
תמיד לייחל למגע שלא משאיר אותות באורך בכולך
לבקש להיות קרוב
למישהו שלא רוצה אותך ליד בעצם
והכל סתם בלי סיבה
בלי כל סיבה
סתם בגלל יופי אינסופי בגלל משיכה בהמית
והצרחות אלייך
ישארו טמונות עכשיו
וכשתביט היטב
אם תרצה... תוכל לראות שריטות קטנות בשפיות שלא קיימת
שריטות קטנות על שמך
עוד המון ימים
בלילות כמו הלילה
אני אדאג להגיד לך הכל
תמיד החיפוש האינסופי אחרי לסגור משהו
אצלי ורק אצלי
בדימיון שלי לבד. |
