השמש זרחה לפני שעה.היא לא אוכלת בבוקר, רק מתאפרת מעט. אתה לא
חושב שהיא צריכה להתאפר בכלל. היא מחזיקה לך את היד, אתה מנשק
אותה וסוגר את הדלת. פתאום הדירה נראית כל כך ריקה.
הקירות שהיא צבעה בעצמה הפכו אפורים. הספה קרה. המיטה
עירומה.אתה מדליק את הטלוויזה ואת הרדיו.בודק הודעות במשיבון.
שום דבר חדש. אתה מקיף את עצמך בקולות, בצלילים, בדמויות
ממסכים מרובעים. חדשות, מוזיקה, פיגועים, רוק קלאסי. אתה מקשיב
למכוניות ברחוב. ערוץ הקניות. אתה מגיף את התריסים ומציץ לעבר
השכנים. הם אוכלים ארוחת בוקר ביחד. היא בראש שלך. אתה יוצא
לעבודה. אומר שלום לשכן עם הכלב. אומר שלום למאבטח בכניסה
לבניין. אומר שלום למזכירה. אומר שלום לבוס. אתה לוקח הפסקה.
קונה קפה. לא במכונה, בבית הקפה שלמטה. שואל את המוכר לשלומו.
אתה בכלל לא אוהב קפה. אתה אוהב אותה.
אתה רוצה להתקשר ולהגיד לה את זה. אתה יוצא מהעבודה ומזמין
מונית. זה יותר יקר מאוטובוס, אבל הנהגים נחמדים. אתה מתקשר
לחבר הכי טוב שלך, ותוך חצי שעה- שתי דפיקות בדלת. הוא
אצלך.בירה. גולדסטאר. כדורגל. אתם מדברים. הוא לבד. גורם לך
לחשוב עליה.בדיחה גסה.אתה מגחך. גול. עוד גול. 1-1. נגמר. החבר
הולך. עוד בירה.עוד בירה. אם היה לך כלב היית מוריד אותו עכשיו
ומדבר עם השכן, אבל אין לך תירוץ. אז אתה נכנס למקלחת. בודק
הודעות. היא לא התקשרה. דיסק של גאנס.במערכת, פיישנס. שם מדבקת
ניקוטין. נכנס למיטה ומתכסה בשמיכת הפוך הישנה. עוד יום עבר.

דפיקה חלשה בדלת. היא עומדת בכניסה.
"התגעגעתי". אתה מחייך, נשיקה.תולה את המעיל ומכין לה קפה.אתה,
לא אוהב קפה. מכניס כפית ורבע סוכר. לקיר חוזרים צבעי התכלת.
הספה נראית שוב חמה.המיטה.הטלוויזיה סגורה.
אתה עייף.היא יותר. אתם מתכסים בשמיכת הפוך  והיא נרדמת.
אתה מסתכל עליה ישנה ומבין.אף פעם לא הרגשת כל כך טוב, מלא,
בטוח. אבל כשהיא הולכת, אתה פשוט, הכי בודד בעולם.