שאלתי אותו אם הוא רוצה. הוא ענה שזה לא בראש שלו, רציתי לשאול
אותו אם הוא מבין, על מה הוא מוותר. אני אני אני אני שהבנים
רוצים, אני המצחיקה והמגניבה, החכמה והיפה, ואולי הוא לא רואה
את זה ככה, או שהוא רואה פשוט לא נמשך אליי. הרי כמה בנים
חשבתי שהם מדהימים ופשוט לא נמשכתי. אבל זה כאב, הדחייה
הראשונה- למה המציאו אותה?! ועכשיו נותר להמשיך הלאה, למי?
לאיפה? אין לי אור בקצה המנהרה, אין סיכוי שאין דרך חזרה... זה
לא הסוף... אני אמשיך לשרוד! הוא רק היה בחור שרציתי ולא רצה,
הוא רק היה עוד בחור מקסים... ממש ממש מקסים... ויהיו עוד הרבה
כאלה! גם כאלה שירצו וגם כאלה שלא. אני יכולה לבחור איך להסתכל
על זה. הבנאדם היחיד שנפתחתי אליו והצבתי את עצמי ברגע של
חולשה סירב... ווא איזה הקלה.. עברתי את זה! זה כבר לא
תעלומה... אני כבר חיה-התאכזבתי...
אז איך פתאום אני מרגישה כל כך נפלא?