אני זוכר אותך,
זוכר אותך היטב.
זוכר כאילו זה היה אתמול,
לא היה זה סתם עוד יום של חול.
אני זוכר,
את התמימות,
אינסופיות של בין ערביים,
נשיקה של שניים.
זוכר את המילים ואת המשפטים,
ואת התובנות שהיו לך על החיים.
זוכר את חיוכך, גם כשהייתי רחוק,
וברקע התנגן לו איזה שיר קיטשי ומתוק.
את היית האשה שעמה אהבתי להתעורר,
אמרת לי שאני יותר מסתם חבר.
לפתע אני רואה אותך בסופרמרקט,
חלפו כבר שנים,
אני ניגש אלייך, מהוסס ואומר לך שלום,
את מביטה בי במבט מופתע,
ואז פונה ואומרת: סליחה אדוני, אנחנו מכירים?