מוקדש לסניף שתמיד יהיה הבית שלי.

אנחנו הילדים של חורף (וגם קיץ, סתיו, אביב), שנת 2001. קוראים
לנו עמיצור, נעים להכיר. אתם וודאי מכירים את אחינו הבוגרים:
עוז, קוממיות, תקומה, נריה, יחיעם ועוד ועוד. חלקם מוכרים לכם
בתור אלה שמשלימים מניינים, או בתור הקומונריות בסניף המקומי,
אבל את רובם וודאי יהיה לכם קל יותר לזהות בתור הגיבורים של
מטכ"ל ושל הטייס, אולי תזהו אותן מההופעה של סאבלימינל, אלה
היפות, עם חצאיות הג'ינס. זוכרים...? פגשתם אותם כבר כמה פעמים
ברחוב, מקללים או מרכלים, או בתור לבכורה בקולנוע. כן, הם גם
בהפגנות. לפעמים.

אנחנו הילדים של חורף (סביבות חנוכה), שנת 2001. עמיצור.
לפעמים תראו אותנו עם אחינו הצעירים, אלעד ולביא, לפעמים גם
במצבים מביכים. אתם בטח מזהים אותנו. אנחנו אלה עם הכיפה
הסרוגה והטריקו, הנערות הצעירות עם החצאית הקצרה והעיפרון
השחור מתחת לעין. אלה שמתנשקים לידכם בקולנוע, אלה שצועקים
איתכם לנהג באוטובוס שיעביר ל-99, כי נמאס כבר מהעברית ברשת
ג'. אנחנו אלה שעוקפים בתור בלונה פארק ומעשנים מתחת לשלטים של
"סביבה ירוקה". אנחנו אלה שחוצים באדום. עכשיו אנחנו כבר
גדולים, נוהגים על 100 קמ"ש, גם בשבת. אם תציעו לנו גלידה אחרי
השניצל, נשתדל להיות מנומסים.

אנחנו הילדים של חורף (חודש ארגון), שנת 2001, עמיצור. רובנו
כבר לא חובשים כיפות ולא שומרים שבת. חלקנו כבר לא בתולות, לא
הולכות בחצאית. אנחנו העתיד של התנועה, אנחנו התוצר הסופי.
אנחנו שרים, רוקדים ואוהבים. אנחנו טחונים באהבת מולדת. אנחנו
משרתים את המדינה, אנחנו מיישבים. אנחנו נוער יפה, גם אם מעשן,
שותה ושובר מוסכמות. אנחנו הנוער שצעד במעגל עם דגל ישראל, אבל
לצלילי טראנס. אנחנו הנוער המבולבל שמרוב אידיאלים לא רואים את
הדרך, אנחנו דור חדש-ישן. רובנו הורדנו מעלינו את עול התורה,
רובנו עדיין מחייכים לשמים. אנחנו לא חשים כישלון, אנחנו גאים.
אבל התנועה... איבדנו משהו.

אנחנו הילדים של חורף, שנת 2001. עמיצור.
את הילדים שלנו אולי נשלח לצופים.