זה היה בלילה בהיר שבו הכוכבים נצצו, זה היה חם אבל לא יותר
מדי, השקיעה באה לה לאיטה והשמש התחילה לזרוח, זה היה פשוט
מדהים. אני לא ידעתי מה לעשות, לבכות או לרוץ הביתה לאמא,
להגיד לה שמשהו מוזר קורה פה... פשוט אני לא יודע.
הם הלכו לאיטם או שפשוט היה להם חשק לרוץ, כך הוא אמר, אך שתק
באותו זמן, כמה נחמד לסתור את עצמך במצבים שנונים, כשבחורים
כמו מעוז מאוננים על תמונות של שי... כמה עצוב...
פשוט בא לי לצחוק!
אבל כפי שהוא אומר, אני לא יכול להאמין, פשוט הדברים המסובכים
של החיים אינם משלימים אחד את השני בצורה כה פרובקטיבית שאין
לה שנית, וכך הוא אמר: אהם אהם... שתוק!
לא... עניתי בסירוב!
הוא אמר לי לשתוק שוב והיתה דממה בחדר שאין לה שניה, דקה, מה
זה משנה כבר? בעולם הזה יש טעם מתוק לחיים, אולי לא לכולנו,
לחלקנו הרב ביותר, במיוחד כשהמחשב תופס חלק נכבד מחיינו! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.