|
גופך המעורטל שרוע אל מולי
מוצא עצמי אובד בתוך עינייך ועורך
שריריך מתקשחים בתוך סדינים חלקלקים
גופך נגלה אלי כארץ לא נודעת
שבריר של אור עוד מתגנב מן החלון
כרמז לחמה שזה לא כבר שקעה
קולן של נשיקות גנובות
ילווני הלאה בעמדי אל מול הסערה
אני הולך ממך אל ים קריאות הקרב
אל העפר ואל הבוץ ואל הדם
אל תחכי לי שאשוב ספוג זעם וזיעה
אל תמימותך ואל הטוהר שאבד
אורות הניאון ברחובות יזהרו כבכל יום
עת גלגליי ישאו אותי הרחק
ואת שוב תפסעי בלאט
חבוקה ומחייכת בזרועות אחר
היום עוד מחשב קיצו במתינות
ואנו יחד, לא לאורך זמן
כי כשיבהיק האור בינות לעננים
אותי יראו רק ענני אבק. |
|
|
מישהו קרא לי?
מרטין ס. לוגן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.