ואני שומעת את השיר הכי עצוב
את השיר שהכי מזכיר לי אותך
כל צליל בשיר מעלה עוד תמונה
שלי ושלך
וזה כואב להיזכר בזכרונות האלו
כשאתה לא כאן לידי.

אני אוהבת חורף, תמיד אהבתי
כל הקיץ אני מחכה לגשם הראשון
ושאני אוכל לרוץ החוצה ולהרטב עד הטיפה האחרונה
אבל השנה,
אני קצת מפחדת
שיהיה לי קר מדי
בלי החיבוק החם שלך.
כי אתה כבר שכחת אותי מזמן
ורק אני עוד נשראת עם שיר ישן
שמזכיר לי את העבר.

כל דמעה צורבת לי בלב,
עם כל דמעה אני מתגעגעת יותר,
כל יום אני מתפתה מחדש לברוח מכאן
הכי רחוק,
ולא לחזור
כי אולי אז אשכח אותך
אולי אז לא אצטרך לסבול
ולפגוע בעצמי
כל יום מחדש
להאבק עם עצמי
להתכחש לאהבה הכי חזקה שהרגשתי.
כי הדמעות האלו, הן דמעות של אהבה.