אנה ליפשיץ / בגידת האדישות |
גם אם ריאותיי רגילות לסחרור תמידי.
אני שומרת לעצמי את הזכות לשכוח
שגופנו המשותף הוא אלתור זמני.
ידיי קשות, מדוללות בהתרגשות
ואילו תנועותיך איטיות ותאוותן קצובה.
כך שוב בגדה בי חומת האדישות
כך שוב הוצת לשווא ניצוץ האהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|