נגעת בי
והפכתי
בין רגע
לנציב מלח.
בכית,
ואני
התמוססתי
לים של מלח
בתחתית העולם
נושקת לסדום.
כרעת על ברכייך
ואני ניקיתי ביסודיות
את כל הפצעים
שהציפורניים שלה הותירו בך.
שטפת את עיינך בי,
והפכתי אותך
לעיוור.
סומא,
מתנודד באפלה,
מועד ונופל
אבל
המלח שלי
מציף אותך על פני המים
מנקה
מטהר
כל סנטימטר,
כל פצע כל חבורה ומכה טריה
זורו וחובשו
ורוככו בשמן.
בתחתית העולם
חלמתי
להיות לך למפל של מים מתוקים,
ניתז על ראשך ומתפזר לשיברי טיפות
המום ממגעו עם הוויתך.
להיות לך להר הנישא מעל הערבה,
להיות לך כשם שהרי אילת היו לשלמה,
להיות לך אישה בין אלף נשים.
בתחתית העולם
הייתי לך מזור לכל מכאוביך
ותו לו. |
