ניצב בודד
במדבר של שממה
שנקרא נפש
נשמה
ניצב שם בודד
כמו אחד מול הרבה
ניצב מול חומה
חומות של שתיקה
מנסה להיכנס
לחוש
להפנים
ונעצר ע"י מחסום
לבנים
לבנים סנטימנטליות
ציניות וקרירות
ניצב מול חומה
חומות של סודות
החלטתי לפרוץ
להיכנס בכוח
ניגש לחומה
ומתחיל לנגוח
פתאום
משומקום
נורה חץ
עם רעל מתמוסס
שנתקע בלבי
אני גוסס
אם רק היית מבינה
ניצב מול חומה
חומות של שתיקה, של סודות
של הגנה
נשימה אחרונה
ניצב מול החומות שמגינות על הלב שלה
עם כל השקרים והסודות
הפחדים והאהבות
כל הדברים שאני לא אוכל להגיע אליהם
לא איתה
לא איתי
עדיין מול החומה
מתמוטט על האדמה
נשכב
דממה
סוף
המונולוג לא נכתב עליי אלא על אחד מחבריי הטובים ביותר
שלא הבין משהו ביחסיו עם חברתו, אז הייתי צריך להבהיר לו את
זה. |
