לא בטוחה בעצמך
עומדת יציבה מול כולם
זורקת חיוכיים ועומדת בפינה
פצעיך החלימו,זה בטוח מבחוץ.
אך עדיין לא בטוחה בעצמך
וישנו כאב שמחניק שהורג
ואחרים מסתכלים ולא רואים
ואם היו רואים?
היית עדיין איתנו?
לא לשאול למה? ורק לקבל?
חושבת שאנחנו יודעים ומבינים
שאנחנו היינו כבר בחדר עם הכדורים?
וזה נכון היינו ומכאן ההבנה
וזה נכון היינו ומכאן חוסר ההבנה
שלוותך תשאר עבורנו סימן שאלה
כאבך ישאר כאבנו לנצח
עכשיו את כבר לא מרגישה
זאת האמת,המציאות הכואבת.
ילדה יפה שלנו, החיים הם המראה שלנו
אך אולי מישהו שפך עליהם מים ולרגעים מסויים וארוכים היה
מטושטש.
לא אומרת שלא ראית את מה שמולך אך לבסוף רואים אחרת.
חושבת עליך בתוך אדמה
ותמונות רצות אחורה לרגעים האחורנים
כי זה מה שנותר, לחבר את החלקים של הפאזל
ולהניח זר על קברך
ולומר שאת איתנו לנצח
לומר שאפשר לחיות. |
