|
כשראיתיך בפעם הראשונה
צמרמורת בי זרמה נעתקה הנשימה
הסומק בלחייך יופייך הפנימי הקורן מעינייך
ידעתי שעוד אלך אחרייך.
והיינו ביחד וזה נראה כמו לעד
זוכרת איך הכוכבים האירו את שנינו באור מיוחד?
אני אוהב אותך, לחשתי באוזנך
כלחישת הנהר השוטף כף רגלך.
ופתאום... אמרת שאת לא אוהבת יותר
שמצאת לך אהבה, בדמותו של אחר
לא הגיוני אמרתי בליבי
שמתי ראשי על הכר ובכיתי לבדי
הכוכבים כבו מאורם המיוחד.
וכשהמשכת לבדך ולא הלכת אחרי
בליבי החל הסתיו
והלב דאב. |
|
|
לא כל הזהב יש
לו זוהר,
לא כל תועה דרך
יאבד,
אומרים שלכל אחד
יש פואנטה,
אז למה תמיד אני
נשארת לבד?
(טולקין במקור,
א.ש. בשפצורים.) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.