אין מה להגיד, הכל כבר נאמר.
אין מה להתחיל,הכל כבר כמעט נגמר.
אתה כמו תמיד- בטח מאושר
ואני במצב רוח לא מוגדר.
אני יודעת שכלום לא עבר,
אבל אני לא בטוחה שכך גם מחר.
אני כותבת כדי להוציא אבל מה כבר נשאר?
אולי בעתיד יהיה יותר טוב, אבל לא מאוחר?
אני מנסה להתקדם אבל כמה אפשר
לחזור על צעדים שעשינו כבר?

זה רק נראה ככה או שלך באמת לא משנה
אם המצב נשאר ככה או שהוא טיפה שונה?
אתה עדיין אוהב או אוהב רק כמעט?
תאהב עוד הרבה זמן או שזה יעבור עוד מעט?
פשוט נמאס שאם משהו מתקדם זה כל כך לאט,
אני לא יודעת אם לך עוד אכפת.

רגע שמחה ורגע עצובה, זה לא מפסיק להשתנות.
רגע אוהבת את החיים כל כך ורגע לא רוצה לחיות.
רגע כותבת "אני אוהבת אותך" ורגע מוותרת על לשלוח,
רגע רוצה להיות איתך אבל כשאני איתך אני רוצה לברוח,
לקבור את עצמי, לא לשמוע שום דבר.
להמנע מלדעת כשלא תאהב כבר.

גם עכשיו כשהסברת איך אתה מרגיש,
קיים הפחד שאתה רק מכחיש.
ובכל זאת החיוך לא יורד
אבל אני ממשיכה לפחד.
אם היו הפסקות אולי זה מעיד
על זה שזה לא יהיה לתמיד.
ואפילו ייגמר בקרוב,
אולי כשאני אפסיק לכתוב
אתה כבר תפסיק לאהוב.

אין כבר מה להגיד, עכשיו הכל נאמר.
אין כבר מה להתחיל אם הכל נגמר ומתחיל ונגמר.
אתה כמו תמיד - בטח מאושר
אבל מה שאתה מרגיש זה לא מוגדר.
אני יודעת שהיום כלום לא עבר
אבל אני לא בטוחה שכך גם מחר.
אני כותבת כדי להוציא, אבל מה כבר נשאר?
אולי בעתיד יהיה יותר טוב, אבל לא מאוחר?
אני מנסה להתקדם אבל כמה אפשר
לחזור על צעדים שעשינו כבר?