כשהבטתי בך צועד עם אחיך ואימך,
נותן כבוד אחרון לאביך -
רציתי לחבקך ולתת לך נחמה.
כשראיתי את שפתייך רועדות
ואת פנייך רטובות -
גם אני נפלתי
והתחלתי לבכות.
קשה להאמין שכאב של אנשים אחרים
יכול לכאוב לך באותה מידה
שכואב לך כאבך.
כנראה שעניין זה מתאפשר
כשהבן אדם הכואב חשוב לך
באותה מידה שאתה חשוב לעצמך.
כשהרב קרע את חולצתך
הרגשתי את ליבי נקרע
כשמלמלת אמן מבעד לדמעות
החנקתי דמעה ואמרתי אמן, יחד איתך.
וכשהספידו את אביך
וכולם אמרו כמה מיוחד הוא היה
רק כששמעת את שמו
פרצת בבכי
ואני חייכתי לעצמי
כי זו הייתה בעצם הפעם הראשונה
שהכרתי אותו
והאחרונה
אך היה לי נעים לשמוע איזה בן אדם הוא היה
ובראש חשבתי שבזכותו
אתה ככה, מיוחד, כמו שאתה.
בסוף ההלוויה רציתי לגשת אלייך
לחבק אותך ולהגיד מילה טובה
ונורא חששתי כי לא ידעתי מה בדיוק להגיד
ואיך אני אצליח לעמוד מולך
אז התחבקנו ובכינו
והמשפט הראשון שיצא לי בטבעיות
זה פשוט שאני אוהבת אותך.
הכאב שלך
כואב לי
באותה מידה שהכאב שלי
כואב לעצמי
כי אתה חשוב לי
באותה מידה שאני חשובה
לעצמי
כי אני אוהבת אותך
באותה מידה שאני אוהבת את עצמי..
|