"אונס!" נשמעה הצעקה ברחוב ההומה. מיהרתי אל מקור הצעקה וראיתי
אשה יפה כבת שלושים רצה, ואחריה רץ בחור צעיר. "אונס!" היא
צרחה. ארבעה גברתנים רדפו אחר הבחור הצעיר, וכשתפסו אותו, היכו
אותו נמרצות. הלכתי אל האשה וחיבקתי אותה. "אונס," לחשה ברעד,
"אונס."

הבחור הצעיר התפתל על המדרכה וניסה לומר משהו בקול חנוק. מיד
נתתי לו סטירה אימתנית. "אין לך זכות דיבור, יא בן זונה,"
צעקתי עליו, "איך אתה לא מתבייש. הלוואי שיחתכו לך אותו, חתיכת
סוטה."

הרגשתי שהאשה עומדת להתעלף כל רגע, ולכן הרחקתי אותה אל הגן
הסמוך, לתפוס קצת צל. "כמעט נתפסנו," גערתי בה, "מה עבר לך
בראש לעזאזל. זה היה הכיוס החובבני ביותר שראיתי אי פעם.
יאללה, תני לי כבר את הארנק שלו."