לפעמים אני רואה את עצמי בא אליה לבית, אומר שלום יפה לכל
המשפחה שלה ונכנס לחדרה. אני מדמיין אותה ישנה על המיטה שלה,
שלווה, רגועה כל כך, אני מדמיין איך אני ניגש אליה ונושק לה
ברכות על לחייה, איך היא פותחת את העיניים ומחייכת אלי, אני
נושק לשפתיה, "אני אוהב אותך" אני לוחש לה, "רק אותך".
לפעמים אני רואה את עצמי עומד במחסום, כמו בכל בוקר כמעט,
מחסנית בנשק, כדור בקנה. אני מדמיין איך מגיע אחד שמסתכל עלי
מוזר, כאילו בוחן אותי והוא נראה לי כל כך מוכר. אני צועק לו
לעצור, "וואקף יא חאג'" אני צועק לו, אבל הוא לא עוצר, הוא
ממשיך ללכת, "אללה וואקבאר" הוא צורח ודוחף את ידיו לכיס. אני
מדמיין איך אני מוריד ניצרה ויורה לו בראש, איך אחרי שהוא נופל
אני ממשיך לירות על החברים שלו, שמתחילים לברוח, יורה להם בגב,
בלי נקיפות מצפון, אני יורה ואומר לעצמי בלב שככה צריך להיות,
שמגיע להם למות, שגם לילדים שלהם מגיע למות, שחבל שנגמרו לי
הכדורים.
לפעמים אני רואה את עצמי איתה, שוכבים על מכסה המנוע של האוטו,
מביטים על הכוכבים, מחובקים. אני מדמיין אותנו עומדים על הר
גבוה, מתחתינו הים ורעש הגלים שמתנפצים על הסלעים סובב אותנו,
ריח של אהבה באוויר, רק אני והיא שם. אני מדמיין איך אני רוכן
מולה על ברכי, לוקח את ידה בידי. "התנשאי לי?" אני שואל, והיא
מביטה בי וכמעט מיד עונה לי שכן, אז אנחנו מתחבקים כל כך חזק,
ששום דבר לא יכול להפריד בינינו ברגעים האלה.
לפעמים אני רואה את עצמי הולך לבקר אותך, בבית העלמין הצבאי,
הבית החדש שלך. אני מדמיין איך אני מניח על המצבה שלך פרחים,
אבן ומדליק נר נשמה, איך אני יושב ומספר לך מה השתנה אצלנו
בגזרה, כמה מחבלים הרגנו השבוע ומה עלה בגורלו של החרא שלקח
אותך מאיתנו, איך הוא נהרג במחסום, איך יריתי לו בגב. אני
מדמיין שאתה יושב אי שם ומקשיב לי, שומע את זה, מחייך ואומר
שזה מגיע לו, לבן זונה. אני מדמיין שאני מספר לך שאני עוד מעט
מתחתן, עם אהבת חיי, אתה מכיר אותה, רצית שנתחתן, אתה שוב
מחייך, "מגיע גם לך, יא בן זונה" אתה אומר, "בהחלט מגיע".
לפעמים אני רואה אותנו, אותך, את הבן זונה שהרג אותך, אותה
ואותי, יושבים ביחד בבית קפה מקומי. אני מדמיין איך אתה והוא
מדברים על כל מיני דברים, צוחקים ביחד, מדליקים זה לזה את
הסיגריה, איך זה נראה כאילו מעולם לא הייתם אויבים, כאילו אתם
חברים ממש טובים. אני מדמיין אותה ואותי יושבים לידכם, זה מול
זה, יד ביד, על אצבעותינו טבעות נישואין, מחייכים האחד לשניה
ומקשיבים לכם, איך זה נראה שכולנו מאוד מאושרים ביחד, אנחנו
בהחלט מאושרים.
ארבעה זקנים, אתה עם צלקת בצוואר, הוא עם צלקת בראש ואנחנו
נקיים מצלקות. ארבעה זקנים מאושרים, שבאים לפעמים לבית הקפה של
גן העדן, אבל רק לפעמים, תלוי במצב הכלכלי.


04/10/04