לך, שרחמך ריק כבית נטוש,
ואין איש ממלא את מקומי.
אולי אומר לך שהתנתקתי ממך,
שכל יום מחדש בוחן אני
את אורך חבל הטבור, ומותח.
רק בלילות, כשרגליי מקופלות בשינתי,
חוזר אני לרחמך, שומע את נשימותייך
מהדהדות בקירות העוטפים.
אבל חושש אני בשאר השעות,
חושש מהפצצה שתנתק את חבל הטבור.
רוחות רעות נושבות על פניי ולתוך ביתנו -
אני חוזר לרחמך, רק לעוד לילה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|