הסתגר בחדר. סגר את האור, הדליק נר, שכב על המיטה. הדליק
סיגריה, נאנח אחרי השאחטה הראשונה. מוזיקה בקעה מהרקע. העיניים
נעצמו. שחור. הראש הסתחרר מהאפקט שהכימי. הוא רצה לשכוח. לשכוח
מהכל. שאחטה נוספת, שגרמה לו למעוך אותה באכזריות במאפרה החצי
שבורה שליד מיטתו.

כתמי דם זרמו בשלוליות של גשם שירד לפני זמן קצר. הוא מיהר
לברוח. זרק את כפפות בפח האשפה הקרוב, ונסע עוד כמה קילומטרים,
שם השליך אקדח ישן שלקח מהכספת של אבא. נסיעה ארוכה. בריחה.
זריחה, הוא עייף. העיניים הלבנות שלו התמלאו בורידים אדומים,
והוא המשיך בנסיעה. מדבר חולי עם צמחייה שמציצה מדי פעם
מהגבעות. בית נטוש, חשוך, כרית קרועה וריצפה אפורה ומלוכלכת,
משמשת מקום לינה לעכברים. שינה מהורהרת, שהסתיימה אחרי שלושת
רבעי השעה. המד הראה שהדלק נגמר. השאיר את הכל. לקח את משקפי
השמש, קופסת סיגריות נובלס, והלך לשולי הכביש, נוטש את הבית
הנטוש. הליכה ארוכה. דמדומי ערב, ומצא את עצמו זרוק לצידי
הכביש. העיניים מסרבות להיסגר. חושך.

הרגשת חום בכל הגוף מלווה בצמרמורות. השתעלות כבדה. עיניים
נפתחות לפתע. מבט חטוף ימינה ושמאלה, זיכרון מעורפל. כאב ראש
חד, כאילו חדרו לתוכו עם סכין כבדה. יד ימין עסוקה בשפשוף
העיניים, יד שמאלית מנסה בכוח להחזיק את המשענת שיצר לגוף שלו.
המקום אינו ידוע לו. קם, התהלך 3 דקות בחדר. לבן. הכל לבן.
מוציא מהכיס את הקופסא שלו, סיגריה אחרונה. אור בוהק של להבה.
שאחטה ראשונה. דלת נפתחת. מבטים מתקיפים זה את זה. בלי לומר
מילה. שאחטה נוספת. הדמות חשוכה, לא מוכרת. יד ימין שקיבלה
תפקיד לסיגריה הרפתה לפתע, יחד עם הסיגריה שנפלה על הריצפה
המרופדת. שאלות מסתובבות סביב מחשבות מעורפלות. הוא לא הבין
כלום. שכיחה, אולי אי הבנה. הדמות החשוכה התקרבה אליו. הוא לא
נרתע, ההתנגדות נחלשה. קול יריה. כתמי דם לכל עבר. גופה מוטלת
ללא רוח חיים.

לבן, מעורפל. אין כיון, אין מוצא. רק הוא, משקיף מלמעלה. "איפה
אני?" שאל. "הגעת לגן עדן". הוא לא הבין. יד ימין שפשפה
עיניים. "מה אמרת?" שאל שוב. "אתה בגן עדן" חזר אותו קול מוכר
מכיון לא ידוע. "למה הגעתי לכאן?" הרהר בקול. "מה זאת אומרת,
אתה איש טוב, מקומך איתנו, כאן." משהו לא בסדר. "אבל.. אבל...
אני חושב שיש לך טעות, אני לא... אני לא ההוא.." הסביר. "אל
תדאג, " השיב הקול "הכל בסדר." הוא החל להתהלך בתוך הבועה
הלבנה שאליה הגיע, בעודו מנסה למצוא את הדמות בעלת הקול
המסתורי. "אני לא אמור להיות פה, יש לכם טעות נוראית, אני אדם
רע, אני לא צריך להיות פה, אני רע." מילים החלו לצאת במהירות
מפיו. "יש לכם טעות, אני לא צריך להיות פה, אני... אני..."
"אני יודע הכל." קטע אותו הקול. "אני יודע על הכל, אתה לא צריך
להסביר". הסיבובים פסקו, וחזר להתיישב במקום הלא ידוע ממנו הוא
קם. חולשה פתאומית התקיפה. עיניו נסגרו. חושך. צמרמורות בגופו.
אור חזק. זעקות ייסורים מכאב, הרגיש את גופו נשרף.

שדה ירוק, סביונים מציצים מכל עבר. שקיעה. עננים אפורים כיסו
את השמיים אשר סימנו את בואו של היורה. ילד קטן רץ אחרי עפיפון
שהצליח להעיף עם רוחות חורפיות. "דני, האוכל שלך מתקרר" צעקה
נשמעה מבית סמוך. "אני כבר בא אמא" צעק. מבט חטוף שנתן אל עבר
ביתו הספיק להנחית את העפיפון על עץ אלון רחוק. צעדים קטנים.
מבט כלפי מעלה. כמה ציפורים מבוהלות עפות מהחפץ הזר שנחת על
ביתן. "דני!..בוא הביתה עכשיו!" צעקה לו. "אני כבר בא, רק רגע"
צעק לה. אבן, ועוד אבן, נסיונות לשווא להוריד את מתנת אביו
ליום הולדות ה-10. התגוששות שיחים מהרוח המתחזקת. אבן גדולה
יותר, הצליחה להזיז במעט. שיחים זזים במהירות לא אופינית לרוח.
אבן גדולה יותר נזרקת, ונדמה שעוד קצת נופל מהעץ. חפץ שחור
בוקע מהשיחים. אבן קטנה ומהירה, העפיפון דוהה אט אט אל שטח דשא
ריק בסמוך. חיוך של ילד. יריה. מזוית עין גופה נמוכה וקטנה
שרועה על דשא ירוק. שלולית דם קטנה, ליד עפיפון. טריקת דלת
מהירה, אישה מבוהלת. צווחות אימה, זעקות. רוכנת את ראשה ליד
הגופה הטריה, וידייה מתמלאות בדם שעוד לא הפסיק להתקרר. פעימות
לב קטנות עוד נשמעות מבעד לזעקות עזרה. נפש יוצאת החוצה,
מותירה אחריה מערכת אנושית ריקה. אור חזק, להט, צמרמורות בגוף,
כאילו נשרף. חושך.

מיטה. עיניים נפתחות בפתאומיות. זיעה נוטפת מכל עבר. נשימות
חזקות לאחר מאמץ. דפיקות לב חזקות מכאיבות על חזהו. מסתכל
ימינה ושמאלה. קופסת נובלס ריקה. זיכרון חד וברור. טריקת דלת
מכונית, נסיעה של כמה קילומטרים. פח אשפה ירוק, כתמי דם קטנים
בפתח. שולח יד. אקדח ישן בכתמים של צבע אדום חזק. תודעה. בכי.