כבר לא מעט זמן עבר מאז שנפרדתי מחברה שלי. לא לקח לי יותר מדי
זמן להתגבר עליה, שזה די מפתיע בהתחשב בזה שיצאנו קרוב לשנה
ויכולתי ממש לראות לנו עתיד ביחד. בתקופה ההיא לפחות...

לא הצטערתי אף פעם על זה שנפרדנו. זה פשוט לא הסתדר. כאילו,
אהבנו וכל זה אבל מבחוץ, ככה בדיעבד, אני רואה כמה לא היינו
מתאימים. האהבה זה הדבר היחיד שהחזיק אותנו ביחד. בזמנו האמנתי
שזה מספיק אבל מסתבר שטעיתי. התכחשתי לעובדה שהיינו רבים כל
הזמן על שטויות. שכנעתי את עצמי שזה בסדר להשתנות על ימין ועל
שמאל כדי להישאר עם הבחורה שאתה אוהב. רוצים להכין חביתה -
צריך לשבור כמה ביצים, לא? אמרתי לעצמי שזאת הקרבה קטנה ושיש
בינינו יותר מסתם סקס. אלוהים כמה שהייתי אידיוט...

יש לי ידידה טובה שתמיד יכולתי לסמוך עליה כשאני צריך עזרה או
מישהו לדבר איתו. קוראים לה שירלי והיא החברה הכי טובה שלי כבר
כמה שנים טובות. כבר איבדתי ספירה על כל הפעמים שהיא הייתה שמה
בשבילי כשהייתי צריך אותה וכל הפעמים שאני הייתי שם בשבילה
כשהיא הייתה צריכה אותי. אני וחברה שלי לשעבר נפרדנו כמה
שבועות אחרי ששירלי נפרדה מחבר שלה כך שהיינו מין קבוצת תמיכה
האחד לשניה - גם לקראת סוף החברות וגם אחרי הפרידה. היא ממש
עזרה לי לצאת מהבאסה.

אחרי הפרידות התקרבנו אפילו עוד יותר. נהיינו כמו אחים כאלה.
ממש ידידי נפש. למרות שלא תמיד היה לי יותר מדי זמן פנוי על
הידיים דאגתי לזה שאני אוכל לצאת איתה לבד מדי פעם. רק אני
והיא. לדבר קצת. תמיד הרגשנו ממש חופשיים לדבר על הכל. חופשיות
כזאת לא הייתה לי אפילו עם האקסית שלי ואני חושב שבין היתר היא
נבעה מזה שלא היה אף פעם מתח מיני באוויר בינינו. ממש כמו
אחים.

רציתי שאני וחברה שלי לשעבר נשאר ידידים אבל היא לא רצתה ככה
שאני לא יודע מה שלומה או מה נהיה ממנה מאז. שירלי לעומת זאת
כן שמרה על קשר עם האקס שלה. בהתחלה קשר טיפשי כזה. שיחות
מזויפות בטלפון. יענו שיחות חולין כאלה. אבל אחרי כמה זמן
השיחות נהיו קצת יותר נורמליות והיא באמת יכלה לחזור לדבר
איתו. שמחתי בשבילה.

לא הייתה לי חברה מאז הפרידה. גם לא סטוץ. אפילו לא נשיקה.
התגעגעתי לזוגיות. ברור שגם לסקס אבל יותר ללישון מחובקים
בלילה. לעובדה שיש מישהי שאוהבת אותי. התגעגעתי לקשר. נזכרתי
איך אני וחברה שלי לשעבר נהיינו ביחד אחרי ידידות ארוכה. היינו
ידידים טובים לפני שנהיינו זוג. ואז חשבתי לעצמי - למה שזה לא
יקרה עוד פעם?...

כמה שחשבתי על זה יותר זה נראה לי יותר הגיוני ולא הבנתי איך
לא ראיתי את זה קודם. אין מישהו בעולם שמכיר אותי יותר טוב
משירלי ואין מישהו בעולם שמכיר אותה יותר טוב ממני. גם לא האקס
שלה. הגעתי למסקנה שאני אוהב את אותה ושאני רוצה שנהיה ביחד.
פשוט לא ידעתי איך להגיד לה את זה. ניסיתי שלא להעסיק את עצמי
במה יקרה אם היא לא תרצה. קבענו להיפגש באיזה פאב והחלטתי ששם
אני הולך להגיד
לה את זה. לא ידעתי איך אבל ידעתי שעדיף שאני לא אדחה את זה.

נפגשנו בפאב ולפני שהספקתי לעשות מעצמי אידיוט, שירלי סיפרה לי
שהיא והאקס שלה חזרו אתמול להיות ביחד. כמובן שחיבקתי אותה
ואמרתי לה שאני מאוד שמח בשבילה אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב על
מה היה קורה עם היינו יוצאים שלשום. אם היינו נפגשים לפני שהוא
אמר לה את זה. שתיתי הרבה באותו ערב...

ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לטובה עם כל מיני תירוצים. יכול
להיות שאם היינו נהיים ביחד זה לא היה מחזיק מעמד ואז זה היה
הורס את הידידות שהייתה בינינו כמו שקרה לי עם האקסית שלי.
יכול להיות שהיחסים בינינו היו משתנים ולאו דווקא לטובה. יכול
להיות שבתור זוג לא היינו מתאימים כמו שהיינו בתור ידידים.
ת'כלס, יכול להיות הרבה דברים אבל בינינו? ממש רציתי לזיין
אותה באותו ערב.