מגע שפתיו כבר ממזמן נשכח. חום גופו הפך לקור החורף. קולו הרך
השתנה במהרה לשקט המום. הקיר נשאר ערום ללא תמונתו.
זה נגמר ביננו. הוא הלך והוא לא מתכוון לחזור. הכאב... גדל,
צועק, מרגיש כמו דקירה בלב. ואני יושבת עכשיו, בוכה, לבד. אני
לא יכולה יותר, הכאב: זה משהו שהרגשתי בעבר, אבל אף פעם לא כך.
אהבתי אותו ואיך? מה קרה? לעזאזל, כוס אמק! אוף, שיט זה לא
יעזור לי...
אבל מה אני אעשה? סגורה בתוך עצמי מפחדת לפתוח את האור.
הנייר לידי ספוג לגמרי בדמעותיי הממשיכות לזלוג.
אוי, תעזרו לי. זה בא... הכאב